רגע היציאה לדרך מסמן את הפרידה הסופית של רבקה ממשפחתה ומולדתה, ואת תחילת מסעה אל חייה החדשים. ביאור הכתוב חושף את שלבי הפרידה, את סדרי המסע ואת השינוי במעמדה החוקי והאישי של רבקה.
וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים: היות שרבקה הגיעה ממשפחת אצולה עשירה, התלוו אליה מינקתה ונערות נוספות [ביאור שטיינזלץ]. הנערות סייעו לה לעלות על הגמל, אף שייתכן כי לא המשיכו עמה את כל הדרך לארץ ישראל אלא רק ליוו אותה ביציאה מהעיר [העמק דבר]. רבקה המתינה עם הרכיבה עד לרגע זה, שכן כל עוד בני משפחתה ומלוויה הלכו ברגל, היה זה חוסר דרך ארץ מצדה לרכוב [רד"ק]. רבקה ונערותיה עלו בעצמן על הגמלים המיוחדים שהביא עמו אליעזר [אבן עזרא, ביאור יש"ר, אלשיך]. השימוש בפועל רכיבה כלפי אישה נובע מכך שהגמל הוא בעל חיים גבוה, והרוכבת צריכה להחזיק בו היטב כדי שלא ליפול [תורה תמימה].
וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ: רבקה ונערותיה הלכו אחרי אליעזר משום שהוא היה מורה הדרך שהכיר את הנתיב [רמב"ן, רד"ק]. מעבר לכך, יש בסדר הליכה זה הקפדה על כללי צניעות, שכן אין זה מן הראוי שגבר יהלך מאחורי אישה [העמק דבר, תורה תמימה]. אליעזר עצמו לא רכב על הגמלים אלא הלך ברגליו והוביל אותם, גם זאת מטעמי צניעות וקדושה [רש"ר הירש, תורה תמימה].
וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ: בחלקו הראשון של הפסוק מכונה אליעזר "איש", ואילו כאן הוא נקרא "עבד". פרשנים רבים רואים בשינוי זה ביטוי למעבר המשפטי והאישי שחוותה רבקה. כל עוד ליוו אותה נערותיה מטעם אביה, היא נחשבה ברשות משפחתה, ואליעזר היה נחשב עבורה ל"איש" מכובד [צאינה וראינה, קונטרס חיבה יתירה]. אך ברגע שהמלווים שבו לעיר ואליעזר לקח אותה תחת חסותו, היא נמסרה רשמית לשליחיו של בעלה ונכנסה לרשותו של יצחק. מאותו רגע הפכה רבקה לגבירה, ואליעזר הפך ל"עבד" שלה [ספורנו, מלבי"ם, פרדס יוסף].
הדגשת הלקיחה על ידי העבד מבטאת את זריזותו ואת מסירותו. לאחר שהתרחקו מהעיר, אליעזר שמר את רבקה קרוב אליו כדי להגן עליה מכל מכשול בדרך, מתוך אהבה וכבוד כלפיה [רמב"ן, רד"ק, הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ]. ייתכן גם שבני משפחתה התקשו להיפרד ממנה מתוך רחמים, ואליעזר נאלץ ממש "לקחת" אותה מידם ולהורות להם לשוב לאחור [הטור הארוך].
במהלך המסע עצמו, אליעזר היה כה טרוד ומסור לשרת ולשמור על רבקה, עד שהלך עמה מבלי להרגיש כלל את טורח הדרך, עד שפתאום פגעו ביצחק [אבן עזרא, הטור הארוך, מחוקקי יהודה]. יש מי שמוסיף כי הדרך התקצרה להם באורח פלא, כדי למנוע מצב של ייחוד ממושך בדרכים [אלשיך].