בראשית, פרק כ״ד, פסוק כ״ד

תשובתה של רבקה לעבד אברהם חושפת לא רק את אילן היוחסין שלה, אלא גם את חכמתה וגאוותה המשפחתית.

כאשר רבקה פותחת במילים וַתֹּאמֶר וכן בַּת בְּתוּאֵל, היא מפגינה סדר מחשבתי ונימוס. הפרשנים מסכימים כי היא משיבה לשאלותיו של העבד בדיוק בסדר שבו נשאלו: על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון [רש"י, רד"ק, ביאור יש"ר]. התנהלות זו, שבה היא עונה קודם כל על שאלת זהותה ורק לאחר מכן מתייחסת לשאלת הלינה, מצביעה על כך שהיא ניחנה במידותיהם של חכמים [גור אריה].

הפירוט הנרחב של השושלת במילים בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר אינו מקרי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שרבקה ביקשה להדגיש את ייחוסה הגבוה. מכיוון שלנחור היו ילדים גם מפילגשו, רבקה מבהירה שאביה בתואל נולד למלכה, שהיא האישה המרכזית והגבירה, ולכן מעמדו וייחוסו גדולים ומכובדים יותר משאר בני נחור [אור החיים, העמק דבר, הטור הארוך, מלבי"ם, הדר זקנים, חזקוני]. בנוסף, היא מזכירה במפורש את מלכה ונחור משום שהם היו אישים מוכרים וידועים, במיוחד בהיותם קרוביהם של אברהם ושרה [רד"ק, רש"ר הירש].

נקודת מבט נוספת נוגעת לאופן ניסוח הדברים. רבקה בוחרת להזכיר תחילה את שם אביה ורק לאחר מכן את סביה, שכן כך דרכן של נערות צעירות לספר על משפחתן הקרובה. עם זאת, כאשר העבד יחזור מאוחר יותר על הדברים, הוא יתקן את הסדר מתוך נימוס ויזכיר קודם את נחור, ורק אז את מלכה [הטור הארוך].