ברגע הפרידה של רבקה מבית משפחתה, נערך לה ולפמלייתה מסע לוויה מכובד. המילה וַיְשַׁלְּחוּ משמעותה נתינת רשות לצאת לדרך, יחד עם הענקת ליווי של כבוד [ביאור יש"ר, רד"ק]. הלוויה פוצלה לשניים כדי לחלוק כבוד לכל צד: נשים ובתולות ליוו את רבקה, ואילו אנשי העיר וזקניה ליוו את העבד, וכך נוצר המון רב [העמק דבר]. מבחינה הלכתית ומשפטית, כל עוד בני המשפחה ליוו אותם רגלית, רבקה עדיין נחשבה ברשות משפחתה, ורק לאחר שמסרו אותה לידי שלוחי הבעל היא עברה לרשותו [מלבי"ם].
הכתוב מכנה את רבקה אֲחֹתָם בלשון רבים, אף על פי שרק לבן הוזכר במפורש כאחיה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהתואר "אח" או "אחות" משמש במקרא גם כלפי קרובי משפחה כלליים, והשימוש בו כאן מעיד על הקרבה והאהבה ששררו ביניהם [רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר]. דעה אחרת מציעה כי ייתכן והיה לרבקה אח נוסף שלא הוזכר בשמו בכתובים [ביאור יש"ר]. לחלופין, התואר "אחות" נועד לבטא מעמד של בגרות והערכה, בדומה ליעקב שקרא לבניו הבוגרים "אחיי" [צרור המור]. מנקודת מבט של הנהגת הבית, השימוש בלשון רבים ממחיש כיצד הבן, לבן, ושאר המשפחה ניהלו את העניינים בפועל, בעוד האב בתואל נדחק לקרן זווית. מצב זה עומד בניגוד מוחלט לנעשה בביתו של אברהם, שם יצחק הותיר את ההחלטה הגורלית על נישואיו לחלוטין בידי אביו [רש"ר הירש].
אל המסע מצטרפת גם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ, כלומר האומנת שלה מימי ינקותה [אבן עזרא, שטיינזלץ]. מכיוון שרבקה כבר הייתה נערה בוגרת ששאבה מים והשקתה גמלים, ברור שלא נזקקה להנקה בפועל [מחוקקי יהודה]. המפרשים מסבירים כי בימי קדם, מיניקות שגידלו את ילדי העשירים לא נשלחו לשמש כשפחות פשוטות, אלא נשארו צמודות לילדים גם בבגרותם מתוך אהבה, קשר נפשי עמוק ורעות לכל החיים [שד"ל, רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. המינקת מוזכרת כאן לבדה, ללא שאר הנערות שיצאו עם רבקה, משום שהיא הייתה המכובדת שבהן וראויה לאזכור בפירוט מעמד הלוויה. שאר הנערות יוזכרו בהמשך רק בהקשר הטכני של הרכיבה על הגמלים [רד"ק, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. בנוסף, התורה מקפידה להזכיר את יציאתה של המינקת כעת, כדי שהקורא לא יתמה מהיכן היא הגיעה כאשר תוזכר מיתתה בהמשך ספר בראשית [חזקוני].