ההחלטה היכן לחפש אישה עבור יצחק אינה מקרית, אלא נובעת מתכנון אסטרטגי ומעמיק של עבד אברהם. בחירתו לעצור בפאתי העיר נועדה ליצור מבחן אישיות מדויק, שיחשוף את טבעה האמיתי של הנערה המיועדת.
המילה נִצָּב מתפרשת כאן לשון התעכבות והמתנה [בכור שור, חזקוני]. אליעזר בוחר לעמוד דווקא עַל עֵין הַמָּיִם, כלומר על יד מעיין [שטיינזלץ]. בניגוד לבאר הגדולה שממנה היו דולים מים לבהמות באמצעות דלי, המעיין סיפק מי שתייה משובחים לבני אדם [העמק דבר]. משום כך בנות העיר יוצאות לִשְׁאֹב מים, פעולה המתארת מילוי כד בידיים מתוך מעיין או נהר, בשונה מ"דלייה" שהיא הורדת דלי לעומק הבאר [שד"ל].
הפרשנים מסכימים כי ההמתנה על יד המעיין, במקום להיכנס לעיר ולהתארח בבתים, נועדה לבחון את מידותיה של הנערה באופן נקי מהשפעות חיצוניות. אדם המחפש אישה בודק יופי, ייחוס ומידות טובות. בעוד שאת היופי והייחוס ניתן לברר בקלות, את עדינות הנפש, הזריזות וטוב הלב קשה לבחון בתוך הבית. שם, ייתכן שהנערה תפעל מתוך ציות להוריה, או אף מתוך מניעים תחבולניים של משפחתה, כפי שעלול היה לקרות בביתו של לבן. לחלופין, היא עשויה להסתתר מתוך צניעות [בכור שור, ריב"א, פענח רזא]. לכן, המפגש במעיין מאפשר לבדוק כיצד היא נוהגת בצניעות ובחסד מתוך יוזמתה האישית בלבד, כשהיא רחוקה מעיני משפחתה [הטור הארוך, חזקוני].
המבחן שתכנן אליעזר היה קשה ובלתי שגרתי בכוונה תחילה. הוא עמד ממש על יד המים, היו עמו משרתים וכלים, ולכן לא היה לו כל צורך אמיתי לבקש עזרה מנערות השואבות מים לביתן [ביאור יש"ר, מלבי"ם]. בנוסף, היו שם נערות רבות, מה שהיה יכול לספק לנערה תירוץ קל לסרב ולהפנות אותו לאחרות [מלבי"ם]. יתרה מכך, ההתנדבות להשקות עשרה גמלים של אדם זר דורשת מאמץ פיזי אדיר, זמן רב, והישארות לבדה בחשיכה הכוללת סכנה [ביאור יש"ר].
הדרישה למערכת תנאים כה חריגה ונוגדת את ההיגיון האנושי, נועדה להבטיח שאם אכן תמצא נערה שתעמוד במבחן, הדבר לא ייחשב כמקרה בעלמא, אלא כהוכחה חותכת לחסד מאת ה' ולהצלחת השליחות. בכך מתגלה אמונתו העמוקה של אליעזר בה', ולא הסתמכות על ניחוש טפל [ביאור יש"ר]. הצלחת השליחות כולה קשורה בקשר הדוק למקום זה, עובדה הנרמזת בכך שהמילה "עין" חוזרת על עצמה שלוש פעמים במהלך סיפור המעשה [רבנו בחיי].