על שפת הבאר משתררת שתיקה מתוחה. שליחו של אברהם עומד קפוא על מקומו, מתבונן בנערה הצעירה השואבת מים במרץ עבור עשרת גמליו, בשעה שנפשו נעה בין התפעלות עצומה לבין ספק מנקר.
המילה מִשְׁתָּאֵה מתפרשת בקרב רוב הפרשנים מלשון שְׁאִיָּה ושממה, כלומר השתוממות, פליאה ותדהמה עמוקה [רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, רד"ק]. האיש עומד המום ומופתע לנוכח הזריזות ומידת החסד יוצאת הדופן של הנערה כלפיו [ספורנו, אבן עזרא]. גישה נוספת מסבירה שהמילה נובעת מלשון שהייה והמתנה, שכן הוא עצר את כל תנועותיו כדי להמתין ולראות כיצד ייפול דבר [נתינה לגר, מחוקקי יהודה]. במקביל, ישנה מסורת מדרשית הקושרת את המילה לשורש ש.ת.ה (שתייה), ומסבירה שהעבד עשה עצמו כשותה, ומצץ את המים לאט לאט כדי שיוכל להתבונן בה מבלי להפריע [תורה תמימה], אף שפרשנים רבים דוחים קשר דקדוקי זה מכל וכל [רש"י, רשב"ם, רב סעדיה גאון].
שתיקתו של העבד, מַחֲרִישׁ, מעוררת תמיהה, שכן על פי כללי הנימוס היה עליו להודות לה ולבקש ממנה שלא תטרח כל כך. אולם, הוא בחר לשתוק כדי לבחון את מידת חסידותה האמיתית [ספורנו]. יתרה מכך, דיבור עמה היה מסיח את דעתו מהתבוננות מדוקדקת בתנועותיה, ואף היה מאט את קצב עבודתה הזריז [העמק דבר].
מעבר לכך, השתיקה נבעה מהצורך לבחון את כוונותיה עד תום. מאחר שהנערה הציעה לשאוב מים מעצמה, התעורר בו החשש שמא היא מאלה שאומרים הרבה ועושים מעט, ולכן המתין בשתיקה עד שתסיים את המלאכה בפועל [אור החיים]. גישה ביקורתית יותר מציעה שהעבד חשד שמא בסוף העבודה היא תבקש שכר על טרחתה, דבר שהיה מעיד על שפלות ולא על נדיבות, ולכן נדם כדי לראות את סוף מעשיה [מלבי"ם]. מנגד, יש מי שמסביר ששתיקתו נבעה פשוט מהלם; תנאו המקורי היה רק שהנערה תאמר שתשקה את הגמלים, ומשאמרה זאת באה בקשתו על סיפוקה ולא היה ראוי להטריחה בפועל, אלא שמרוב תדהמה הוא נאלם דום ולא עצר בעדה [הכתב והקבלה].
מטרת ההמתנה הייתה לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם־לֹֽא. מאחר שרבקה עמדה במבחן המידות בהצטיינות, מה עוד נותר לו לברר? רוב הפרשנים מסכימים כי הספק שנותר היה שאלת ייחוסה המשפחתי – האם היא ממשפחת אברהם או לא, פרט שיתברר לו רק לאחר שישאל אותה לזהותה [רש"י, רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר]. אולם, יש החולקים וסוברים שהשתוממותו לא נבעה מספק לגבי משפחתה, אלא מעצם הפלא של ראיית מאורע שיוצא מגדר הטבע, כשהוא רואה עין בעין כיצד תפילתו מתגשמת במדויק [אם למקרא]. לפי גישה זו, הוא רצה לראות האם ההשגחה העליונה תשלים את הנס במלואו על ידי הנערה לבדה, או שמא ייאלץ לעזור לה [אלשיך].
לבסוף, מעניין לשים לב לשינוי התואר של אליעזר בפסוק. עד כה הוא כונה "עבד", אך כאן הוא נקרא וְהָאִ֥ישׁ. לנוכח ההצלחה הפלאית של שליחותו וההשגחה שליוותה אותו, הוא התרומם ממעמד של משרת והרגיש כעת כאיש בעל חשיבות וערך עצמי [קונטרס חיבה יתירה].