קרה לכם פעם שעמדתם במקום בלי לזוז, פשוט כי לא האמנתם למה שעיניכם רואות? זה בדיוק מה שקרה לשליח של אברהם ליד הבאר. הוא מתבונן בנערה הצעירה שואבת מים במרץ עבור עשרת הגמלים שלו והוא מִשְׁתָּאֵה, כלומר עומד המום ומלא פליאה. הוא מופתע מאוד מהזריזות שלה וממידת החסד יוצאת הדופן שהיא עושה למענו. למרות שלפי כללי הנימוס הוא היה צריך להגיד לה תודה ולבקש ממנה לא לטרוח כל כך, הוא מַחֲרִישׁ, כלומר שותק. הוא בוחר לשתוק כדי לבחון את הכוונות שלה עד הסוף. לפעמים אנשים מבטיחים לעשות הרבה, אבל בפועל עושים מעט, ולכן הוא ממתין בשקט כדי לראות אם היא באמת תסיים את המלאכה.
המטרה של ההמתנה שלו היא לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם־לֹא. רבקה כבר עמדה במבחן המידות הטובות בהצטיינות, אז מה עוד נשאר לו לברר? הוא רוצה לדעת מאיזו משפחה היא מגיעה והאם היא קשורה למשפחה של אברהם. את זה הוא יוכל לגלות רק אחרי שישאל אותה לזהותה. מעניין לראות שפתאום הוא נקרא וְהָאִישׁ ולא עבד. בזכות ההצלחה הפלאית של השליחות והעזרה הגדולה שהוא קיבל מה', הוא התרומם ממעמד של משרת והרגיש עכשיו כמו אדם חשוב ובעל ערך עצמי.