המפגש על עין המים מגיע לשיאו כאשר הגמלים מסיימים לשתות. באותו רגע, עבד אברהם מכיר בגדולת אישיותה של הנערה שניצבת מולו. כאשר הוא רואה כיצד היא משקה במסירות עשרה גמלים עייפים מבלי לבקש דבר בתמורה, וכי כל מעשיה נובעים מחסד גמור, הוא מבין כי ה' הצליח את דרכו [ספורנו, הכתב והקבלה, צרור המור]. יש המדייקים כי כתיב המילה "לשתת" (בלי האות ו') רומז לכך שהמים שתתו וירדו מעצמם, או שה' הרווה את צמאונם של הגמלים במהירות כדי לחסוך מטרחתה [מנחת שי, שפתי כהן].
העבד מוציא נֶזֶם, שהוא תכשיט המיועד לאף [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל, נתינה לגר, מחוקקי יהודה, ביאור יש"ר]. משקלו של הנזם הוא בֶּקַע, כלומר חצי שקל, מילה הנגזרת משורש ב.ק.ע המציין חלוקה וחצייה לשניים [אבן עזרא, רשב"ם, רד"ק, חזקוני, ביאור יש"ר, תולדות יצחק]. בנוסף הוא לוקח צְמִידִים, תכשיטים הנקראים כך משום שהם צמודים ומחוברים תדיר ליד [אבן עזרא, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה], ויש המפרשים שהיו אלו צמידים כפולים העשויים משתי שרשראות [אבי עזר]. המילים עַל־יָדֶיהָ מלמדות שהצמידים התאימו למידותיה באופן מושלם, כאילו נעשו במיוחד עבורה [ספורנו, העמק דבר, אור החיים, שפתי כהן]. משקלם היה עֲשָׂרָה זָהָב, כלומר עשרה שקלים או מטבעות זהב [רד"ק, ביאור יש"ר].
סביב סדר האירועים מתעוררת מחלוקת: האם העבד נתן לרבקה את התכשיטים לפני ששאל לזהותה או לאחר מכן?
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב מקצר, והמילה "ויקח" משמעותה שהעבד רק הוציא והכין את התכשיטים. לפי דעה זו, הוא קודם שאל אותה בת מי היא, ורק לאחר שווידא כי היא ממשפחת אברהם – נתן לה אותם בפועל [רמב"ן, רשב"ם, רד"ק, רא"ש, חזקוני, דעת זקנים, בכור שור]. הצגת התכשיטים מראש נועדה להראות לה כי הוא אדם עשיר ונדיב, ובכך להבטיח שמשפחתה תסכים לארח אותו ואת שיירתו [שד"ל, רש"ר הירש].
מנגד, גישה אחרת גורסת כי העבד נתן לה את המתנות מיד, עוד לפני ששאל לשמה. הוא סמך לחלוטין על תפילתו ועל זכותו של אברהם, והיה בטוח שזוהי האישה המיועדת [רש"י, לבוש האורה, צאינה וראינה]. מעבר לכך, אברהם ציווה עליו רק לקחת אישה ממולדתו, וכל נערה שהפגינה מידות כה תרומיות הייתה ראויה ליצחק [מלבי"ם]. דעה ממצעת מציעה שהנתינה והשאלה התרחשו בו-זמנית מתוך חיבה [שד"ל], ויש המפרשים את המילה "ויקח" מלשון לקיחת הלב – העבד קשר את דעתה אליו בדיבור נאה ומשכנע [הכתב והקבלה].
מעבר לערכם החומרי, המשקלים והמספרים של התכשיטים נושאים סמליות נבואית עמוקה לגבי עתידו של עם ישראל [רוב הפרשנים]. הבֶּקַע רומז למצוות מחצית השקל שיתנו בני ישראל במדבר, השְׁנֵי צְמִידִים רומזים לשני לוחות הברית, ועֲשָׂרָה זָהָב רומזים לעשרת הדיברות החקוקים עליהם [רש"י, תולדות יצחק, רבנו בחיי].
סמליות זו מקפלת בתוכה את יסודות הבית היהודי וקיום העולם. העולם עומד על שלושה דברים: תורה, עבודה וגמילות חסדים. רבקה הוכיחה זה עתה את מידת גמילות החסדים שלה, ולכן העבד העניק לה רמזים לשני העמודים הנוספים: העבודה (מחצית השקל של הקרבנות) והתורה (לוחות הברית), ובכך סימן כי ממנה יצא הזרע שיעמיד את העולם [גור אריה].
הבדל מהותי קיים בין הבֶּקַע החצוי לבין הצְמִידִים המחוברים. הממון והחומר משולים ל"בקע" – הם תמיד חסרים וגורמים לפירוד, שכן אדם מת וחצי תאוותו בידו. לעומת זאת, התורה והמצוות משולות ל"צמידים" – הן מחברות, מביאות שלום ומלוות את האדם בשלמות [כלי יקר]. במישור הזוגי, ה"בקע" מסמל את האיש והאישה שכל אחד מהם הוא חצי גוף, ורק באמצעות האחדות ביניהם, המרומזת ב"צמידים", הם הופכים לשלם וזוכים לתורה [פני דוד]. יתרה מזאת, כשם שעשרת הדיברות היו חקוקים באבן ולא רק כתובים עליה, כך רומזים התכשיטים שהמחויבות לתורה ולמעשי צדקה בבית היהודי צריכה להיות טבועה ובלתי נפרדת ממהות החיים [חומש קה"ת].