הסכמת משפחתה של רבקה לנישואין מהווה את נקודת השיא במסעו של אליעזר. דבריהם מבטאים תערובת מורכבת של כניעה להשגחה העליונה, לצד מניעים פוליטיים, תכסיסנות והכרה בפלאיותו של הזיווג.
הקריאה קַח וָלֵךְ מתפרשת על ידי הפרשנים במספר אופנים. ברובד הפשוט, הכוונה היא לקחת את רבקה וללכת עמה אל בית אברהם [ביאור יש"ר]. אולם, פרשנים רבים מזהים באמירה זו ניתוק והסרת אחריות. המשפחה למעשה אומרת לאליעזר לקחת אותה בעצמו, אפילו ללא רשותם המפורשת [ספורנו, בכור שור]. גישה אחת אף רואה בכך ביטוי של תרעומת וכעס כלפי שמים, בדומה לאופן שבו שילח פרעה את ישראל [קונטרס חיבה יתירה].
מניע נוסף להסרת האחריות קשור לסכנה פוליטית. בתואל, שהיה שליט המקום, הנהיג חוק אכזרי לפיו כל כלה נבעלת לו תחילה. כדי להימנע מלבצע זאת בבתו או להסתכן בפגיעה מצד אנשי העיר, המשפחה התנערה ממעורבות רשמית בנישואין, והורתה לאליעזר לקחת אותה על דעת עצמו בטענה שהדבר נגזר משמים [אדרת אליהו]. בנוסף, מאחר שבתואל מת לפתע, רבקה נותרה יתומה, ולכן הנישואין היו יכולים להתבצע רק מתוך הסכמתה האישית [פרדס יוסף].
יש שרואים באמירה זו חלק מתכסיסנותו של לבן, שמיהר לאשר את הלקיחה מתוך תקווה שאליעזר יוותר על דרישת נדוניה, אך מיד לאחר מכן ניסה לעכב את ההליכה [צאינה וראינה]. הסבר אחר לעיכוב שנוצר בהמשך הוא שהמשפחה סברה בתחילה שאליעזר רק לוקח את רבקה כדי שיצחק יקדש אותה בעצמו, אך משראו שאליעזר מקדש אותה מיד כשליח, ביקשו זמן נוסף להכנת בגדיה ותכשיטיה [צאינה וראינה]. מנגד, ישנו פירוש הרואה בציווי לקחתה הבטחה לנס: אף שרבקה הייתה עדיין נערה קטנה, אליעזר נדרש לקחתה מתוך אמונה שה' ישנה את טבעה ויגדיל אותה באורח פלא [שפתי כהן].
המשך הפסוק, וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, מעורר התייחסות למעמדה של רבקה. בעוד שבדרך כלל ההכרזה השמימית על זיווג מציינת "בת פלוני לפלוני", כאן, בשל חשיבותה העצמית של רבקה שניכרה בפניה, היא מוזכרת בשמה הפרטי, ואילו יצחק מוזכר רק כ"בן אדוניך" [אלשיך].
הביטוי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אינו מתפרש כדיבור ממשי, אלא כגזרה, הנהגה והשגחה פרטית [אבן עזרא, הכתב והקבלה]. הפרשנים מסכימים כי המילה דיבר משמעותה כאן הכוונה אלוהית של המאורעות, שהובילה את המקרה אל התכלית הרצויה בדיוק כפי שביקש אליעזר [רד"ק, שד"ל, מחוקקי יהודה]. הדגשה זו נחוצה במיוחד, שכן זיווגי האבות הונהגו בהשגחה אלוהית ישירה ושונה משאר בני האדם [מחוקקי יהודה]. מעבר לכך, כל זיווג נחשב לסוד אלוהי, אך בעוד שנישואין בתוך המשפחה הקרובה נראים טבעיים, לקיחת אישה ממדינה רחוקה דורשת הוכחה ברורה וסימן משמים שאכן מדובר ברצון ה' [העמק דבר, ספורנו].