בראשית, פרק כ״ד, פסוק נ״א

תארו לעצמכם שנסעתם למרחק עצום כדי למצוא משהו חשוב מאוד, ולבסוף הכל מסתדר בדיוק כמו שחלמתם. זה בדיוק מה שקרה לאליעזר. אחרי שהוא סיפר למשפחה של רבקה על המסע הארוך שלו ועל הסימנים שביקש, המשפחה מסכימה לשידוך ומעבירה אליו את האחריות. הם אומרים לו קַח וָלֵךְ, כלומר הם מאשרים לו לקחת את רבקה ולצאת איתה לדרך אל הבית של אברהם. כשהם מוסיפים וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, אפשר לראות משהו מיוחד. הם אפילו לא מזכירים את השם של יצחק, אלא רק קוראים לו "בן אדוניך", אבל לרבקה הם מתייחסים באופן אישי. הסיבה לכך היא שרבקה הייתה כל כך מיוחדת וטובה בזכות עצמה, שהחשיבות שלה בלטה מיד. המשפחה מבינה שהכל קרה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. ה' הרי לא דיבר אליהם בקול רם, אלא הכוונה היא שה' השגיח על הכל מלמעלה וסידר את האירועים צעד אחר צעד. הרי למצוא אישה מתאימה במדינה כל כך רחוקה זה דבר שדורש השגחה מיוחדת, וכשהכל הסתדר בצורה כל כך פלאית ומדויקת, כולם הבינו שזה בדיוק מה שה' תכנן ורצה.