תארו לעצמכם שאתם פוגשים אדם זר, עייף מאוד וצמא, שמבקש מכם טובה קטנה. איך הייתם מגיבים? המפגש ליד הבאר מראה לנו בדיוק כמה טוב לב ודרך ארץ היו לנערה הצעירה. כשהעבד מבקש לטעום מעט מים, היא עונה לו מיד שְׁתֵה אֲדֹנִי. היא גם חולקת לו כבוד רב כשהיא קוראת לו בתואר אדוני למרות שהוא זר לחלוטין, וגם מתנהגת בנדיבות גדולה. העבד ביקש רק לטעום מעט מים, אבל כשהיא אומרת שְׁתֵה היא בעצם מזמינה אותו לשתות בשפע וככל שהוא צריך.
היא עושה הכל בשמחה ובמרץ, והמילה וַתְּמַהֵר מלמדת אותנו על הזריזות שלה בעשיית חסד. הזריזות הזו מזכירה מאוד את אברהם אבינו, שתמיד מיהר לעזור לאורחים, וזה מראה כמה היא מתאימה להיכנס למשפחה שלו. כדי להקל על האיש העייף, היא לא נותנת לו להתאמץ ולהחזיק את הכלי. המילים וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ מתארות איך היא הורידה בעצמה את הכד הכבד מהכתף שלה אל הידיים, וקירבה את המים אל פיו כדי שיהיה לו הכי נוח שאפשר.
אולי תשאלו את עצמכם למה היא לא הציעה מיד מים גם לגמלים שלו? התשובה מראה את החכמה וההתחשבות העמוקה שלה. היא ידעה שאם תגיד מיד שהיא הולכת להשקות את הגמלים, העבד ירגיש לא נעים וימהר לסיים לשתות כדי לא להכביד עליה. לכן היא המתינה, נתנה לו לשתות בנחת וברוגע, ורק כשהוא סיים היא הציעה לדאוג גם לגמלים.