לאחר ההסכמה לשידוך, צצה לפתע משוכה חדשה. בני משפחתה של רבקה מבקשים לעכב את יציאתה לדרך. הפסוק פותח במילים וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, בלשון יחיד זכר, משום שדרך המקרא להתאים את הפועל לנושא הקרוב אליו ביותר, ובמקרה זה האח [רד"ק, יהל אור].
היעדרו המוחלט של בתואל, אבי המשפחה, משלב קריטי זה של המשא ומתן, עורר דיון נרחב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבתואל מת בלילה הקודם. על פי מסורת זו, בתואל ניסה לעכב את השידוך וביקש להרעיל את אליעזר כדי להשתלט על רכושו, אך מלאך החליף את קערות המזון, ובתואל אכל מסם המוות ומת [רש"י, ברטנורא, דעת זקנים, שפתי חכמים]. דעה נוספת גורסת כי לבן ואמו הם שהרגו את בתואל, כדי לשמור בידם את הזכות המשפטית לבטל את הנישואין בעתיד, שכן נערה קטנה שהשיאוה אחיה ואמה יכולה למאן ולבטל את הנישואין, בניגוד למי שהשיאה אביה [חנוכת התורה].
מנגד, יש הסבורים כי בתואל נותר בחיים אך שתק. שתיקתו מוסברת בכך שלבן בנו היה גדול ומכובד ממנו ולכן ניהל את העניינים [אבן עזרא, תולדות יצחק], או משום שבתואל, כקרובו של יצחק, חפץ מאוד בשידוך ולא רצה להציב שום עיכוב [בכור שור, מחוקקי יהודה]. בנוסף, נטען כי אין זה מדרכי הצניעות שהאב יעסוק בהכנת תכשיטים ובגדים לכלה, ולכן ניהול השיחה עבר לאם ולאח [בכור שור].
הפרשנים מציעים מספר מניעים לבקשת העיכוב מצד המשפחה. מבחינה פסיכולוגית, נטען כי מעבר פתאומי לארץ זרה קשה לטבע האדם, ויש צורך בזמן כדי ליישב את דעתה של הנערה בהדרגה [ספורנו]. מבחינה כלכלית, יש המפרשים כי לבן ואמו התאכזבו מכך שעיקר הרכוש ניתן לרבקה עצמה, וביקשו לעכבה בניסיון לאלץ את אליעזר להעניק להם מתנות נוספות [מלבי"ם, אלשיך]. מבחינה הלכתית, ייתכן שבתחילה סברו שאליעזר רק ייקח אותה ליצחק כדי שיקדש אותה שם, אך משראו שקידש אותה בו במקום, דרשו את הזמן המקובל להכנת כלה לחופתה [חזקוני].
בנוגע למשך הזמן המבוקש, משמעות המילה יָמִים היא שנה תמימה, כלומר שנים עשר חודשים. פירוש זה נשען על המנהג וההלכה המעניקים לבתולה שנה שלמה להכין את תכשיטיה וצרכיה [רוב הפרשנים]. דעת מיעוט מפרשת יָמִים כשני ימים [פענח רזא], או כשבעת ימי האבלות על מות בתואל [מזרחי, גור אריה].
הבקשה החלופית, אוֹ עָשׂוֹר, מפורשת כעשרה חודשים [רוב הפרשנים], ולדעה אחת כעשרה ימים [פענח רזא]. בקשה זו מעוררת קושי הגיוני, שכן אין דרך בני אדם לבקש תחילה זמן מרובה (שנה) ואז להתפשר על זמן מועט יותר (עשרה חודשים). על כך משיבים הפרשנים כי מאחר שאליעזר כבר העניק לרבקה תכשיטי כסף וזהב רבים, פחת הצורך בזמן ההתארגנות, ולכן הסכימו להסתפק בעשרה חודשים בלבד [משכיל לדוד]. הסבר נוסף הוא שהם התחשבו בזמן הארוך שיידרש למסע חזרה לארץ כנען, וקיזזו אותו מזמן ההכנה הרשמי [גור אריה].
מבחינה טקסטואלית, המילה הַנַּעֲרָ נכתבת חסר, ללא האות ה"א בסופה, אף שהיא נקראת "הנערה" [מנחת שי]. כמו כן, המילה אַחַר בצירוף אַחַר תֵּלֵךְ מוגדרת כ"עיטור סופרים", מסורת של תוספת מילה לשם יופי ותפארת הלשון, אף שניתן היה לכתוב בפשטות "ותלך" [תורה תמימה].