התגובה המהירה של לבן, שרץ אל הבאר לקראת האורח, חושפת מניעים מורכבים המשלבים הכנסת אורחים עם רדיפת בצע. הכתוב משמש כהסבר לפסוק הקודם, ומבאר מדוע מיהר לבן כל כך [שד"ל, הכתב והקבלה].
הפרשנים מצביעים על שתי סיבות מרכזיות ליציאתו הדחופה של לבן [ביאור יש"ר]. הסיבה הראשונה טמונה במילים וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים. ראיית התכשיטים היקרים, המעידים על עושר רב [ביאור שטיינזלץ], עוררה את חמדנותו של לבן והעידה על היותו צר עין שפועל מתוך אינטרס כלכלי [רד"ק, רש"ר הירש, אור החיים]. עם זאת, יש מי שמפרש שלבן פשוט חשב שאין זה ראוי להיות כפוי טובה כלפי אדם כה נדיב [ספורנו]. הסיבה השנייה היא וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה, שסיפרה לו כי האיש שאל על מקום לינה [ספורנו, ביאור יש"ר], וכן חשף את מטרת בואו לקחת אישה לבן אדוניו [רד"ק].
כאשר לבן מגיע אל הבאר, מתוארת תנוחתו של אליעזר: וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן. העובדה שאליעזר לא הלך מיד אחרי רבקה לביתה, למרות שהציעה לו מקום לינה, מעידה על דרך ארץ ונימוס. הוא עמד במקומו והמתין בסבלנות להזמנה רשמית ממשפחתה, כדי שלא להטריח וכדי לוודא שהם אכן חפצים לארחו [ספורנו, רד"ק, ביאור יש"ר]. בנוסף, לאחר שזיהה את רבקה והבין שהשיג את מטרתו, פגה הדריכות שלו; הוא כבר לא היה במצב של "נציבה" המעיד על ציפייה מתוחה להשגת יעד, אלא במצב של "עמידה" רגילה [הכתב והקבלה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי עַל הַגְּמַלִּים אינו מתאר עמידה פיזית על גב הבהמות, אלא עמידה בסמוך אליהן [חזקוני, ביאור שטיינזלץ] במטרה לשמור עליהן ולטפל בצרכיהן [רש"י, ביאור יש"ר, ספורנו]. הפרשנים מדגישים כי אילו הכוונה הייתה לעלייה על הגמלים, הכתוב היה משתמש בפועל "רוכב" ולא "עומד", מה גם שלא ניתן לרכוב על מספר גמלים בו זמנית [מזרחי, שפתי חכמים, משכיל לדוד].
מנגד, קיימת גישה מדרשית המפרשת את המילים עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים כפשוטן. לפי פירוש זה, לבן רץ אל הבאר עם כוונות רעות כדי לפגוע באליעזר. כאשר אליעזר הבחין בכך, הוא הזכיר את שם ה׳, גרם לגמלים לרחף באוויר מעל המעיין, והוא עצמו עמד עליהם ממש. מראה פלאי זה, שבו אליעזר ניצב במקום גבוה ומוגן, אילץ את לבן לשנות את יחסו, להתחיל לפייסו ולקרוא לו מלמטה פנימה אל ביתו [אור החיים, פענח רזא]. מראהו של אדם כה עשיר הממתין בצניעות בחוץ הפתיע את לבן, וגרם לו לפנות אל אליעזר באופן ישיר ונטול גינוני כבוד יתרים, מתוך הכרה בעושרו הרב [רש"ר הירש].