כאשר אליעזר עומד מול לבן ובתואל, הוא נכנס לתפקיד השדכן המנוסה ונושא נאום מחושב היטב. דבריו מותאמים במדויק לקהל השומעים שלו, מתוך מטרה להרשים אותם בנתונים ארציים ומוצקים ולפזר כל ספק שעלול להתעורר בנוגע להצעת השידוך הרחוקה. אליעזר משמיט בכוונה ניואנסים רגשיים או רוחניים מדי שעלולים לעורר חשדנות אצל אנשים ציניים כלבן, ובוחר להתמקד בהשגחה האלוהית הגלויה ובעושר המעשי [רש"ר הירש].
פירוט העושר נועד להקדים תשובה לשאלה מתבקשת: אם אברהם כה עשיר ויצחק הוא בחור מוצלח, מדוע אליעזר נאלץ להרחיק נדוד כדי למצוא לו אישה? שמא אברהם ירד מנכסיו, או שאולי יש פגם בבנו? לכן אליעזר מבהיר כי אברהם עשיר כקורח, והסיבה היחידה למסע היא סירובו המוחלט להשיא את בנו לנשים הכנעניות המקומיות [תולדות יצחק].
וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד – ה' העניק לאברהם ברכה על-טבעית בכל תחומי החיים [מלבי"ם, העמק דבר].
וַיִּגְדָּל – אברהם זכה לשם טוב ולמנהיגות [העמק דבר], והפך לאדם גדול וחשוב הרבה יותר ממה שמשפחתו בחרן זכרה אותו [ביאור שטיינזלץ]. סדר המילים בפסוק אינו מקרי: תחילה ה' בירך אותו בעושר, ורק בזכות העושר הזה הוא צמח למעמד של שר ונשיא בארץ כנען. סדר זה מוכיח שעושרו הגיע ישירות מהשגחת ה', ולא כתוצאה מניצול מעמדו הפוליטי [אדרת אליהו].
וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב – אף על פי שאברהם עצמו עשוי היה להסתפק בחלקו ולא לראות ברכוש גשמי את עיקר הברכה, אליעזר מפרט את הנכסים הממשיים כדי להדגיש את הירושה המובטחת לבנו [העמק דבר]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור ההון העצום נועד להמחיש עד כמה שועי הארץ ומלכיה חפצו להשתדך עם אברהם, אך הוא דחה את כולם. את עוצמת הברכה הזו ניתן לראות בחוש, שהרי אפילו עבדו של אברהם מסתובב בעולם בכבוד ובפאר כה רב [רד"ק].
וַעֲבָדִם – הפרשנים מציינים כי מילה זו כתובה בספר התורה בכתיב חסר, ללא האות יו"ד ("ועבדם"). כתיב ייחודי זה בא ללמד שאמנם לאברהם היה עבד מרכזי אחד – אליעזר עצמו – אך בשל חכמתו ומסירותו, הוא נחשב עבור אברהם כשווה ערך לעבדים רבים [חזקוני, שפתי כהן, צאינה וראינה].