רגע ההכרעה של רבקה מהווה נקודת מפנה בעלילה. לאחר שהשידוך ליצחק סוכם והוכר כדבר שיצא מאת ה', עומדת הנערה בפני משפחתה ונדרשת להכריע לגבי אופן ומועד יציאתה לדרך.
כאשר בני המשפחה שואלים הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה, הם אינם שואלים האם היא מסכימה לעצם הנישואין, שכן החלטה זו כבר התקבלה על ידי המשפחה כמקובל באותם ימים [שד"ל]. השאלה מתמקדת בעיתוי ובתנאי המסע. המנהג הרווח היה להעניק לכלה זמן התארגנות של שנה או עשרה חודשים כדי להכין את תכשיטיה וצורכיה [רשב"ם, נתינה לגר]. כעת הם מציבים בפניה את הברירה: האם תצאי לדרך מיד, ללא הכנה?
בנוסף לעיתוי, טמונה בשאלה אזהרה מוסווית. הניסוח "עם האיש הזה" במקום "עם עבד אברהם" נועד להדגיש את הזרות והסכנה, כאילו שאלו: האם תסכימי לצאת למסע ארוך עם אדם שאינך מכירה? [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, יציאה מיידית משמעותה רכיבה משותפת על גמל עם העבד הזר שישמור עליה, ללא שהות לארגן אמצעי תחבורה נוחים או הולמים יותר [העמק דבר]. חלק מהפרשנים אף מזהים בניסוח השאלה, שאינה מציגה שני צדדים שקולים של בעד ונגד, נימה של תמיהה וניסיון לרפות את ידיה ולגרום לה לחזור בה [הכתב והקבלה, דברי דוד].
תשובתה הקצרה של רבקה, וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ, עומדת במוקד הדיון הפרשני. במקום לענות בחיוב פשוט כמו "כן" או "הן", היא בוחרת בפועל החלטי. מבחינה לשונית, המילה נאמרה בצורת עתיד מוחלט ולא בלשון של הבעת רצון בלבד. בחירה זו מעידה על הסכמה נחרצת לצאת לדרך מיד ועם אליעזר, ללא כל עיכוב לשם התקשטות [רשב"ם, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתשובה זו מקפלת בתוכה עצמאות ונחישות יוצאות דופן. רבקה מצהירה כי היא יוצאת לדרך מעצמה, ואף אם בני משפחתה יתחרטו ויסרבו לאפשר לה ללכת, היא נחושה בדעתה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. מנגד, קיימת דעת מיעוט הסבורה כי לא ייתכן שרבקה תנהג בחוסר כבוד ותכריז על הליכה בניגוד לרצון משפחתה. לפי גישה זו, אין לקרוא את המילה כהצהרה, אלא כשאלה המופנית בחזרה למשפחתה: "האם דעתכם היא שאלך עמו?" [הדר זקנים].