המפגש על עין המים מגיע לשלב מכריע, שבו עבד אברהם פונה אל הנערה כדי לברר את זהותה ואת האפשרות להתארח בביתה. פנייה זו מעוררת דיון נרחב בקרב הפרשנים, הן לגבי סדר הפעולות של העבד והן לגבי הדיוקים הלשוניים בדבריו.
שאלת תזמון השאלה עומדת במוקד מחלוקת מרכזית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, אור החיים, מזרחי, גור אריה] היא שהעבד שאל את השאלות הללו רק לאחר שכבר העניק לרבקה את תכשיטי הזהב. פעולה זו נבעה מביטחונו המוחלט בה', שהצליח את דרכו, ולכן היה כה בטוח שהיא מהמשפחה הנכונה עד ששאל מיד גם על מקום לינה. מנגד, פרשנים אחרים [רבנו בחיי, רלב"ג, בכור שור, חזקוני] סבורים שהעבד פעל בהיגיון ושאל את רבקה לזהותה עוד בטרם נתן לה את המתנות, כפי שהוא עצמו מספר מאוחר יותר ללבן. לשיטתם, התורה הקדימה את תיאור הנתינה כדי להדגיש שהתכשיטים ניתנו לה כגמול על חסדה, ואילו בסיפור ללבן העבד דייק בסדר האירועים כדי שלא יחשדו בו שהוא מסתמך על ניחוש [מזרחי, יריעות שלמה].
בפנייתו בַּת מִי אַתְּ, העבד בוחר לשאול לאיזו משפחה היא שייכת, שכן אין זה מדרך הנימוס לשאול נערה זרה לשמה הפרטי [ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי הוא כלל לא ציפה למצוא נערה ממשפחת אברהם העשירה שואבת מים, אלא רק חיפש משפחה שיוכל להתאכסן אצלה [מלבי"ם]. התוספת הַגִּידִי נָא לִי נאמרה בלשון פיוס ובקשה, מתוך הבנה שאינה חייבת למסור מידע לאדם זר [שד"ל, רש"ר הירש]. עם זאת, פרשנים רבים מדגישים כי הפועל הַגִּידִי אינו מציין אמירה קצרה, אלא דורש פירוט רחב וסיפור שלם. העבד לא הסתפק בשם אביה בלבד, אלא ביקש שתפרט את כל שרשרת היוחסין שלה, כדי לוודא את הקשר המשפחתי [העמק דבר, הכתב והקבלה, אלשיך]. עצם הצגת שתי השאלות יחד נועדה גם לבחון את חכמתה, כדי לראות אם תדע להשיב בסדר נכון על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון [שפתי כהן].
החלק השני של הפסוק, הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין, חושף הבדל לשוני דק בין בקשת העבד לתשובתה העתידית של רבקה, המשתמשת מאוחר יותר במילה "ללון". הפרשנים מציעים מספר זוויות להבדל זה:
ראשית, מבחינת משך הזמן: המילה לָלִין היא שם דבר המציין לינה של לילה אחד בלבד, כי זה כל מה שהעבד העז לבקש. רבקה, בטוב לבה, ענתה "ללון", מונח המעידה על הזמנה להישאר ללינות רבות [רש"י, רבנו בחיי, הכתב והקבלה, צאינה וראינה].
שנית, מבחינת קהל היעד: יש המפרשים כי לָלִין מתייחס ספציפית למקום עבור הגמלים והבהמות, בעוד "ללון" כולל גם את בני האדם [ספורנו, טור הארוך, ביאור יש"ר].
שלישית, מבחינת אופי האירוח: לָלִין רומז לפונדק דרכים רשמי או למצב שבו המארח מנהל את האורח, בעוד "ללון" מבטא אירוח חם שבו האורח יכול להרגיש בבית ולשהות ברשות עצמו [רבנו בחיי, הכתב והקבלה, רלב"ג]. העבד השתמש בבניין דקדוקי כבד כדי להראות שהוא מבקש טובה גדולה שקשה לו להטריח בה, ואילו רבקה השיבה בבניין קל כדי להרגיעו ולהראות שהדבר פשוט ונוח עבורה [אבי עזר].
מנגד, קיימת גישה הסבורה כי אין כל הבדל משמעותי בין המילים; שתיהן מתארות את אותה פעולת לינה בדיוק עבור האנשים והגמלים כאחד, ונובעות מאותו הקשר לשוני [רד"ק, רלב"ג, נתינה לגר].