בדבריו למשפחת רבקה, אליעזר חוזר על ציוויו של אברהם, אך משנה במעט את הניסוח המקורי. שינויים אלו אינם מקריים, אלא משקפים חוכמה דיפלומטית, אמונה עמוקה בזכותו של אברהם, ורצון לשכנע את המשפחה בדרכי נועם וללא פגיעה.
כאשר אליעזר מצטט את אברהם אומר אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, שמשמעותו היא "אשר שירתי אותו" [ביאור שטיינזלץ], הוא משמיט במכוון את המילים שאמר לו אברהם במקור: "אשר לקחני מבית אבי". הסיבה לכך היא רצונו למנוע עלבון ממשפחת רבקה, שכן משפט זה עלול להשתמע כאילו ה' מאס בהם ובחר להרחיק את אברהם משום שהם רשעים [תולדות יצחק, ביאור יש"ר]. בנוסף, אליעזר נמנע מלפרט את תוכן ההבטחות והשבועות האלוהיות שאברהם הזכיר, מכיוון שהמשפחה לא הייתה מסוגלת להבין את מלוא המשמעות של דיבורים רוחניים אלו [העמק דבר].
בהמשך, אליעזר מתאר את ההבטחה להשגחה אלוהית באומרו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ. אברהם הבטיח במקור שהמלאך ילך "לפניך", מתוך מיקוד בהשגת התכלית הסופית במקום היעד. אולם אליעזר, מתוך אמונתו בזכותו של אדונו, משנה למילה אִתָּךְ ומוסיף את הבקשה להצלחת הדרך, כדי להדגיש שהמלאך אינו רק מקדים אותו, אלא מלווה אותו ממש בכל פסיעה ופסיעה לאורך הדרך כולה [הכתב והקבלה]. השימוש במילה מַלְאָכוֹ מצביע על מלאך מיוחד המיועד לתפקיד זה, ויש שלמדו מכך שנשלחו עמו שני מלאכים: אחד שתפקידו לשמור עליו בדרך, והשני כדי לסייע לו במשימתו [הטור הארוך].
אליעזר מביע ביטחון מוחלט בהצלחת השליחות ובכך שהמשפחה תסכים לתת לו את הנערה [רשב"ם]. ביטחון זה בא לידי ביטוי במילים וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה. בעוד שאברהם הביע חשש שמא "לא תאבה האישה" ללכת עמו, אליעזר משנה את הניסוח בהמשך דבריו ומדבר על האפשרות שהמשפחה לא תיתן אותה. אליעזר היה בטוח שזכותו של אברהם כה גדולה, עד שהאישה עצמה בוודאי תרצה ללכת. החשש היחיד שלו היה מקרובי המשפחה, שהם בעלי בחירה חופשית ועלולים לעכב את המהלך. אליעזר ניסח זאת כך כדי להגדיל את שבחו של אברהם, וגם כדי שרבקה תשמע ותבין שמצופה ממנה להסכים מעצמה, גם ללא תלות ברצון משפחתה [פני דוד].
לבסוף, אליעזר מדגיש את היעד המדויק של שליחותו: מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי – כלומר, לא די בכך שהנערה תהיה ממשפחתו המורחבת של אברהם, אלא עליה להיות ספציפית מבית אביו [העמק דבר].