מפגשו של לבן עם עבד אברהם על עין המים חושף את אופיו המורכב של לבן ואת מעמדו הדומיננטי במשפחה. למראה התכשיטים היקרים שקיבלה אחותו, לבן ממהר אל העבד ומזמין אותו פנימה במילים חמות, המכסות על מניעים נסתרים.
כאשר לבן קורא לעבד בּוֹא בְּרוּךְ ה׳, עולה השאלה האם לבן אכן הכיר את שם ה'. יש הסבורים כי לבן שמר על מסורות קדומות או על ידע שקיבל ממשפחת אברהם [אם למקרא], אך מנגד יש הטוענים כי לבן כלל לא הכיר את ה', והתורה פשוט תרגמה את ברכתו למונחים המוכרים לקורא הישראלי [שד"ל]. מעבר לכך, קריאה זו מבטאת מהפך רוחני בחייו של אליעזר; אף שהיה כנעני, בזכות שירותו הנאמן לאברהם הצדיק הוא יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך [חזקוני, הדר זקנים], ויש שאף דורשים כי מלאך שם מילים אלו בפיו של לבן [שפתי כהן]. עם זאת, מילים יפות אלו שימשו את לבן גם ככלי חלקלקות; הוא השתמש בשם שמיים כדי להישמע צדיק ולדבר בשפה רכה, בעוד שכוונתו האמיתית הייתה לזכות בעושר הרב שראה [רד"ק, ביאור יש"ר, אלשיך].
בפנייתו לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ, לבן מביע פליאה על כך שהעבד ממתין ליד הבאר ולא הלך מיד בעקבות רבקה אל ביתם [מלבי"ם]. מאחר שהעבד שאל את רבקה רק על מקום לינה עבור הגמלים, לבן מדגיש שאין סיבה שהוא ואנשיו יישארו בחוץ [ספורנו]. זווית מחוכמת יותר מציעה שלבן, בנוכלותו, רצה שהעבד ייכנס מיד לבית כדי שיוכל לגנוב מהרכוש בעוד המשרתים פורקים אותו בחוץ. העבד, שהבין זאת, עמד בחוץ כדי להשגיח על רכושו, ולבן ניסה לפתותו להיכנס [אדרת אליהו].
ההצהרה וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת זוכה להתייחסות נרחבת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלבן פינה את הבית מעבודה זרה. ההוכחה לכך היא שרבקה כבר אמרה לעבד שיש להם מקום ללון, ולכן הפועל "פניתי" אינו מציין רק סידור מקום פיזי, אלא סילוק של מכשול ודבר טומאה המזיק לאדם מאמין [מזרחי, הכתב והקבלה, תורה תמימה]. לבן הבין שעליו לעשות זאת משום שזיהה את העבד כאדם מאמין [ברטנורא], או משום שהעבד רמז קודם לכן לרבקה שהוא מחפש מקום טהור [פרדס יוסף, פענח רזא].
השימוש במילה וְאָנֹכִי מדגיש שלבן לקח על עצמו את ניהול העניינים בבית [ברכת אשר]. הוא טורח לציין שהוא בעצמו פינה את הבית, ולא על ידי משרתים, כדי להסביר לעבד מדוע התעכב מלצאת לקראתו [אלשיך], ובעיקר כדי להבטיח שכל תגמול או מתנה שיחלק העבד יינתנו ישירות לידיו כמארח הבלעדי, ולא למשרתים [אדרת אליהו]. אף שפינוי העבודה הזרה נשמע כמעשה חיובי, הפרשנים מדגישים שלבן עשה זאת מתוך רדיפת בצע ורצון לזכות בזהב, ולא מתוך אמונה [בעל הטורים, ברכת אשר].
לבסוף, לבן מציין כי הכין גם וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. הוא דאג לפנות שטח נרחב שיכיל את עשרת הגמלים הגדולים ואת מלוויו של העבד [ספורנו, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים בהקשר זה כי הגמלים עצמם, בהיותם שייכים לביתו הקדוש של אברהם, סירבו להיכנס אל החצר עד שלבן סיים לפנות לחלוטין את כל העבודה הזרה מן הדרך [תורה תמימה].