דבריו של אליעזר אל משפחת רבקה מהווים מופת של דיפלומטיה וחכמת השכנוע. בעודו מגולל באוזניהם את השבועה שהשביע אותו אברהם, ניכר כי העבד החכם עורך שינויים עדינים ומחושבים ביחס לציווי המקורי, במטרה להתחבב על שומעיו ולהוציא את משימתו אל הפועל בהצלחה.
בראשית דבריו, אליעזר מסביר מדוע בכלל הטריח את עצמו להרחיק נדוד עד אליהם. הוא מבהיר כי אברהם יכול היה בקלות למצוא אישה לבנו מקרב גדולי הארץ שבה הוא יושב, ולא פנה אליהם משום חוסר בנשים באזורו, אלא משום שהוא מאס באנשי המקום ובחר דווקא במשפחתו [רד"ק, ספורנו]. האיסור לקחת אישה מקומית לא חל רק על כנענים מבטן ומלידה, אלא על כל אדם שמתגורר באותו אזור ונחשב לחלק מיושבי הארץ [העמק דבר].
בבואם לפרש את מהות השבועה לֹא תִקַּח, נחלקו המפרשים. גישה אחת גורסת כי מדובר באיסור מוחלט: גם אם אליעזר לא ימצא אישה ממשפחת אברהם, חל עליו איסור גורף לקחת אישה כנענית מכל וכל [ביאור יש"ר]. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאליעזר הציג את השבועה כמותנית. משמעות הציווי היא שאסור לו לקחת אישה כנענית, אלא אם כן ילך תחילה אל בית אביו של אברהם. רק אם יעשה את ההשתדלות הראשונית והאישה תסרב ללכת אחריו, אליעזר יהיה פטור מן השבועה ויוכל לקחת אישה אחרת. ללא הליכה מוקדמת למשפחה, אין לו שום היתר לשאת אישה כנענית [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה].
אחד השינויים הבולטים בדברי אליעזר נוגע לתיאור ישיבתו של אברהם בארץ כנען. בעוד שאברהם אמר במקור "אשר אנכי יושב בקרבו", אליעזר משנה את הנוסח ואומר אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. הפרשנים מציעים שני מניעים מרכזיים לשינוי זה. המניע הראשון הוא רצון להימנע מחוסר אמינות. אברהם השתמש במילה "בקרבו" משום שה' הבטיח לו את הארץ והוא ראה בה את נחלתו העתידית, אך אליעזר עמד מול אנשים חסרי אמונה. הוא ידע שאם יטען שהארץ שייכת לאברהם, בעוד הכנעני שולט בה בפועל, הם יחזיקו אותו כשקרן, ולכן העדיף לקרוא לה ארצו של הכנעני [הכתב והקבלה, ריב"א, הדר זקנים].
המניע השני לשינוי נובע מתבונה פסיכולוגית עמוקה. אברהם למעשה הקפיד מאוד שלא לקחת אישה כנענית בשל מידותיהם הרעות של יושבי הארץ. אולם, אליעזר הבין שאם יאמר זאת למשפחה, הדבר לא יתקבל על דעתם והם יתמהו האם לא ניתן למצוא אפילו אישה טובה אחת בכל ארץ כנען. לכן, אליעזר בחר להציג מצג שלפיו אברהם כלל אינו מואס בכנענים. באומרו בְּאַרְצוֹ, הוא רמז שלכנענים דווקא יש זכות קדימה טבעית משום שזו ארצם, אך אברהם בכל זאת מעדיף את משפחתו מתוך אהבת קרובים טבעית. בכך, אליעזר גם הסתיר את העובדה שהשבועה נבעה מחשד ספציפי של אברהם כלפי שכניו, והציג אותה כהקפדה כללית ומכובדת שנועדה לתת עדיפות למשפחה [מלבי"ם, העמק דבר].