לעומת החיפוש אחר שידוך רגיל, בחירת אישה ליצחק טמנה בחובה את עיצוב עתידו של העם היהודי. אברהם, לעת זקנתו, נוקט בצעד דרמטי ומטיל את המשימה הגורלית על עבדו, תוך שהוא כובל אותו בשבועה חמורה ומתווה לו קווים אדומים ברורים באשר למשפחה שממנה תבוא אם האומה הבאה.
וְאַשְׁבִּיעֲךָ
ההחלטה להשביע את העבד ולא את יצחק נובעת ממספר סיבות. אברהם לא ידע כמה זמן נותר לו לחיות, והוא רצה להבטיח שהמשימה תבוצע בין בחייו ובין לאחר מותו [רמב"ן, הטור הארוך, קונטרס חיבה יתירה]. אברהם לא מצא צורך להשביע את יצחק עצמו, שכן סמך עליו לחלוטין שלא ימרה את פיו [רמב"ן, הטור הארוך]. בנוסף, יש המציינים כי יצחק כלל לא היה נוכח באותה עת, שכן שהה בגן עדן כדי להתרפא מהפגיעה שחווה בעת עקידתו [הטור הארוך, צאינה וראינה]. השבועה נועדה גם להעניק לעבד סמכות משפטית וניהולית מלאה כמיופה כוחו של אברהם, כדי שמשפחת הכלה תדע שהכוח נתון בידו [רמב"ן, הטור הארוך].
בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ
הזכרת שני התחומים, שמים וארץ, נועדה להבהיר לעבד כי אלוהים שופט ומשגיח על הכל, ואם יפר את שבועתו הוא ייענש בעולם הזה ובעולם הבא [ספורנו, רד"ק, רס"ג].
הפרשנים מצביעים על התפתחות היסטורית ותיאולוגית בביטוי זה: לפני בואו של אברהם, אלוהים היה מוכר רק כ"אלוהי השמים", אך אברהם בפועלו פרסם את אמונתו בעולם והמליך את אלוהים גם על הארץ [רד"ק, תורה תמימה, צאינה וראינה]. מבחינה גיאוגרפית, התואר "אלוהי הארץ" מתייחס באופן ספציפי לארץ ישראל, ולכן בהמשך הפרשה, כאשר אברהם מדבר על מולדתו שבחוץ לארץ, הוא מזכיר רק את "אלוהי השמים" [רמב"ן, ביאור יש"ר].
בנוסף, יש הרואים באזכור השמים והארץ רמז לסוד הזיווגים – להורות ששידוכים נגזרים בשמים אך יוצאים אל הפועל בארץ [אבן עזרא, הטור הארוך, מחוקקי יהודה]. במבט חסידי, המטרה היא להראות שנוכחות האל אינה מוגבלת רק לעניינים רוחניים ("שמים"), אלא צריכה ללוות אותנו גם בצרכים הפיזיים והקיומיים ("ארץ") [חומש קה"ת].
אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי
ההתנגדות הנחרצת לנישואים עם בנות כנען נובעת מכמה רבדים. ברובד ההיסטורי, זרעו של כנען קולל עוד מימי נח, ואברהם סירב לערבב את זרעו המבורך בזרע מקולל [רד"ק, ביאור יש"ר, רבנו בחיי]. ברובד הלאומי, נישואים עם כנעניות היו עלולים לסכן את ההצדקה לכיבוש הארץ בעתיד, שכן עמי הסביבה היו טוענים שיצחק וזרעו ירשו את הארץ בזכות קשרי משפחה ונישואים, ולא כמתנה אלוהית [שד"ל, בכור שור, חזקוני].
כאן עולה השאלה המרכזית שנידונה בקרב רוב הפרשנים: הרי גם משפחתו של אברהם בחרן עבדה עבודה זרה, אז מדוע להעדיף אותם על פני הכנענים? התשובה נעוצה בהבדל העמוק שבין תכונות אופי לבין אמונות שכליות. הכנענים היו מושחתים מבחינה מוסרית ונגועים במידות רעות כמו אכזריות, כעס, קמצנות וזימה. תכונות אלו קשורות לחומר ולגוף, והן עוברות בתורשה ומשתרשות בילדים. לעומת זאת, עבודה זרה היא טעות אינטלקטואלית של השכל; אמונות שגויות אינן עוברות בדם. לכן, אברהם העדיף את משפחת לבן ובתואל – אף שהיו עובדי אלילים, מידותיהם הטבעיות לא היו מושחתות כשל הכנענים [כלי יקר, מלבי"ם, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר].
אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ
תוספת זו באה להדגיש את סכנת ההשפעה הסביבתית. אברהם מסביר שאם יצחק יישא כנענית, הוא יחיה בקרבת משפחתה ויושפע מהם לרעה. לעומת זאת, הבאת אישה ממרחקים תנתק אותה מסביבתה ותמנע את השפעת משפחתה על יצחק [כלי יקר, רש"ר הירש, חתם סופר].
בנוסף, אברהם מבקש למנוע מהעבד לטעות ולחשוב שמאחר שאברהם יושב בקרב הכנענים, הם ודאי הושפעו ממנו לטובה או שיש ערך לנישואים עמם לשם יחסי שכנות טובים. אברהם מבהיר שעצם ישיבתו ביניהם אינה מכשירה אותם [אור החיים]. אדרבה, העובדה שאברהם יושב בקרבם זמן כה רב והם עדיין לא חזרו למוטב, היא ההוכחה הניצחת לעומק השחתתם ולכך שאין להתחתן בהם [פרדס יוסף, רס"ג].