בסיומו של מסע גורלי, נעצר עבד אברהם בפאתי עיר זרה ומתכונן למשימתו החשובה: מציאת אישה לבן אדוניו. הוא בוחר בקפידה את המקום ואת הזמן, ופועל מתוך שילוב של תכנון אסטרטגי, הבנה חברתית וחיבור רוחני עמוק, כדי לאתר את הנערה הראויה ביותר.
הפעולה הראשונה שהוא עושה היא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להרבצת הגמלים על ברכיהם כדי שינוחו וכדי להכין אותם לשתייה. בניגוד לסוסים וחמורים שלרוב נשארים לעמוד, הגמלים רובצים על ברכיהם [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, השורש קשור לברך, שהיא המפרק האוגר ומעביר כוחות, בדומה למושג הברכה או לבריכת מים [רש"ר הירש]. מספר מפרשים מציינים עובדה זואולוגית לפיה לגמל יש שני מפרקי ברכיים זה על גבי זה, ובשל גובהו הרב יש צורך להבריכו פעמיים לפני שיוכל לשתות [רשב"ם, חזקוני, מחוקקי יהודה]. מנגד, ישנה דעה שונה המפרשת את המילה כפתיחת והתרת זממי הגמלים, או במובן של חנייה ועצירה [נתינה לגר, מחוקקי יהודה].
מיקום העצירה הוא מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא סמוך ואצל הבאר, אם כי יש הסוברים שהכוונה היא ממש מול הבאר מתוך מטרה לברר ולהוציא את הדברים לאור [רש"ר הירש, רד"ק, אוהב גר, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה להישאר מחוץ לעיר לא הייתה מקרית; העבד נמנע מלהיכנס לעיר עצמה כדי שלא להכניס את הגמלים למקום המלא בעבודה זרה [שפתי כהן]. עצם ההגעה המדויקת למקום זה מוסברת כמהלך נסי של ה', שזימן קפיצת הדרך לעבד. רבקה נמשלה לשושנה בין החוחים בתוך משפחתה הרשעה. כל עוד לא הגיעה לפרקה, היא נזקקה להגנתם, אך ברגע שבגרה, כל יום נוסף בסביבתם היה מסוכן עבורה. המהירות הנסית של המסע נועדה לחלץ אותה מיד, וגם להוכיח למשפחתה, שידעה כי הברכה שורה אצלם בזכותה, שעזיבתה היא רצון ה' המוחלט, בדומה לגאולתם המהירה של ישראל [חומש קה"ת].
התזמון המדויק היה לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. מאחר שהעבד לא יכול היה לעבור מבית לבית כדי לחפש אישה, הוא המתין בשעת שקיעת החמה, הזמן הקבוע שבו רגילות נערות המקום לצאת ולשאוב מים, כדי שיוכל לבחון אותן [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. מאחורי ההמתנה הזו עמדה גם אסטרטגיה חברתית: העשירים נהגו לשלוח את עבדיהם לשאוב מים, ורק העניים שלחו את בנותיהם. העבד הסיק שאדם עני לא יתנגד לשלוח את בתו לארץ רחוקה להינשא לאיש עשיר כיצחק, ולא יראה פחיתות כבוד בכך שהיא מתלווה לעבד. מאחר שחיפש רק נערה יפת תואר ובעלת מידות טובות, הוא בחר במכוון להמתין לבנות העניים [מלבי"ם].
לזמן הערב ישנה גם משמעות רוחנית עמוקה. עת הערב מקבילה למידת הדין ולזמן תפילת המנחה, שהיא מידתו של יצחק. העבד רצה למצוא נשמה שמתאימה למידתו של יצחק ומתייחדת עמה. בזמן ההמתנה, התפלל העבד לה' וביקש שעל אף ששעת הערב היא שעת דין, תגבר מידת החסד של ה' והוא יזמין לו את הנערה הראויה [שפתי כהן, רד"ק].