רגע לפני פרידתה של רבקה ממשפחתה ויציאתה לדרך, מעניקים לה בני משפחתה ברכת פרידה. הברכה מבטאת איחולים להתרחבות עצומה ולניצחון, אך טומנת בחובה גם מתחים סמויים בין עולמה הישן לעתידה בבית יצחק. כאשר הגיעו למקום הלוויה ורצו להיפרד, בירכו אותה כפי מנהג העולם [רד"ק], ויש מי שרואה במעמד זה מקור קדום לברכת חתנים וכלות הנהוגה לפני החופה [תורה תמימה, צפנת פענח, מלבי"ם].
נקודה בולטת בברכה זו היא הדמיון המובהק שלה להבטחה האלוהית שניתנה לאברהם בהר המוריה לאחר העקידה. עובדה זו מעידה כי ייעודו של אברהם וההבטחות שניתנו לו היו ידועים היטב ללבן ולמשפחתו [רש"ר הירש, אם למקרא].
הפרשנים מסכימים כי ישנה משמעות רבה למילה אַ֥תְּ. מאחר שיצחק כבר התברך מפי ה' בריבוי זרע, משפחתה של רבקה כיוונה את הברכה אליה באופן אישי: יהי רצון שאת וזרעך תקבלו את אותה הברכה, ושאותו זרע מובטח ייצא ממך ולא מאישה אחרת, שכן חששו שיצחק יישא נשים נוספות כפי שעשה אברהם [רש"י, ספורנו, מזרחי, גור אריה, ביאור יש"ר, מלבי"ם, אלשיך].
באשר לביטוי הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בברכה לכמות מספרית עצומה – אלפים שיגיעו לרבבות [רד"ק, העמק דבר, ביאור יש"ר, נתינה לגר]. עם זאת, יש המפרשים את הברכה לא רק על יוצאי חלציה, אלא כאיחול לכך שתזכה לגמול חסד לאלפי רבבות של אנשים. בזכות טוב ליבה יתרבו אוהביה, והם אלו שיעמדו לעזרת זרעה בעת מלחמה [כלי יקר]. גישה נוספת דורשת את המילה "לאלפי" מלשון לימוד, ומפרשת שזו ברכה לכך שממנה יצאו רבבות של תלמידי חכמים ולומדי תורה [חתם סופר].
החלק השני של הברכה, וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו, מובן כהבטחה לניצחון צבאי ושליטה על האויבים [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לניצחון הפיזי, זוהי גם ברכה לאיכות חכמתם של צאצאיה; הם יהיו חכמים ויושבי שער, עד שאפילו שונאיהם בפועל יזדקקו לחכמתם ולעצתם ויעניקו להם עמדות הנהגה [העמק דבר].
למרות המילים היפות, מספר פרשנים מזהים מניעים שליליים המסתתרים מאחורי הברכה. בפנייתם אליה במילה אֲחֹתֵ֕נוּ, כיוונו בני משפחתה הרשעים שצאצאיה יהיו דומים להם וילכו בדרכיהם [פני דוד]. בשל כך, המדרש מציין שרבקה הייתה עקרה בתחילת נישואיה, כדי שאחיה ואמה לא יוכלו להתגאות ולומר שברכתם היא זו שעשתה פירות. רק לאחר שיצחק התפלל, היא נפקדה [הדר זקנים, אלשיך, פני דוד]. למעשה, הברכה עמדה בניגוד לטבעם, שכן כוחות הרע שונאים את הצלחת כוחות הטוב [אור החיים]. בנוסף, יש מי שרואה בברכה זו קללה טמונה, שגרמה לפיזורם של חכמי ישראל בגלות באופן שמונע הסכמה הלכתית אחידה, אף שפיזור זה מפיץ קדושה בעולם [חתם סופר].
ברובד רוחני יותר, יש המפרשים את הברכה כהבטחה להגנה עליונה בגלות. בעוד שבארץ ישראל ישנה שמירה טבעית של מלאכי הקודש, משפחתה בירכה אותה שכאשר צאצאיה ייאלצו לצאת לחוץ לארץ, יתלוו אליהם אלפים ורבבות של מלאכים שומרי חוץ לארץ כדי להגן עליהם מפני שונאיהם [פני דוד, בעלי ברית אברם].