תארו לעצמכם שמודיעים לכם שאתם עוברים לגור בארץ רחוקה מאוד. האם הייתם רוצים לארוז את המזוודות ולצאת מיד לדרך, או שהייתם מבקשים קצת זמן כדי להתרגל לרעיון ולהיפרד מכולם? זה בדיוק מה שקרה לרבקה. אחרי שהמשפחה הסכימה שהיא תתחתן עם יצחק, הרי שמעבר פתאומי למקום זר הוא לא דבר קל, ולכן המשפחה רצתה לתת לרבקה זמן להתארגן בנחת.
התורה מספרת שמי שניהל את השיחה היו האח והאמא, ולכן כתוב וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ. המילה "ויאמר" כתובה בלשון יחיד, למרות שגם האח וגם האם דיברו, כי בתנ"ך הפועל מתאים לפעמים למי שמוזכר ראשון. במקרה הזה, האח לבן הוא זה שלקח פיקוד וניהל את העניינים במקום האבא.
הם ביקשו מאליעזר שהנערה תישאר איתם יָמִים, כלומר שנה שלמה, שזה הזמן שהיה נהוג לתת לכלה כדי להכין את כל מה שהיא צריכה לקראת החתונה. מיד לאחר מכן הם הציעו פשרה ואמרו אוֹ עָשׂוֹר, שפירושו עשרה חודשים. הסיבה שהם הסכימו לקצר את הזמן היא שאליעזר כבר נתן לרבקה המון תכשיטי כסף וזהב יקרים, ולכן היא כבר לא הייתה צריכה כל כך הרבה זמן כדי להכין לעצמה קישוטים לחתונה.