בראשית, פרק כ״ד, פסוק נ״ב

קרה לכם פעם שקיבלתם בשורה כל כך משמחת, שפשוט רציתם להגיד תודה ענקית למי שעזר לכם? זה בדיוק מה שמרגיש שליחו של אברהם. כשהוא שומע אֶת דִּבְרֵיהֶם, כלומר את ההסכמה המלאה של המשפחה לשידוך, הוא מבין שה׳ הוא זה שעזר לו. לכן, הוא לא מודה למשפחה, אלא פונה מיד להודות לה׳. הפעולה שלו מתוארת במילים וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה, וזו לא הייתה סתם קידה רגילה. הוא ממש נפל על האדמה ופרש את ידיו ורגליו מרוב שמחה עצומה. מהמעשה הזה אנחנו לומדים כלל חשוב, כששומעים בשורה טובה צריך להודות לה׳. דווקא עכשיו, כשהמשפחה הסכימה סופית שרבקה תלך איתו, הבשורה באמת הייתה שלמה. התורה קוראת לו כאן עֶבֶד אַבְרָהָם כדי להראות שהוא סוף סוף השלים את המשימה שלו בהצלחה, וגם כדי להראות כמה הוא הודה לה׳ על כך שהמשפחה הסכימה לשלוח את הבת המכובדת שלהם למסע עם אדם שהוא בסך הכל משרת.