קרה לכם פעם שסיפרתם משהו שקרה לכם, אבל בחרתם את המילים שלכם בזהירות רבה כדי שאף אחד לא יתווכח איתכם? זה בדיוק מה שעושה אליעזר כשהוא עומד ליד מעיין המים ומספר למשפחה של רבקה את כל מה שהתרחש. אליעזר מסביר להם שהמבחן שהוא עשה לא היה סתם ניחוש. הוא חיפש אישה שמתאימה לבית של אברהם, בית שתמיד פתוח לאורחים. אישה כזו צריכה להיות נדיבה, חכמה, נקייה ונעימה. בגלל זה הוא עמד ליד מעיין ציבורי שיש בו עוד נשים, כדי לראות שהיא עוזרת לו מכל הלב ולא מתוך חוסר ברירה. כשרבקה הציעה להשקות גם את הגמלים, היא הוכיחה שהיא גם חכמה וגם שומרת על ניקיון. מצד אחד, היא לא רצתה להשאיר בכד מים ששתה מהם אדם זר, ומצד שני היא לא רצתה להעליב אותו ולשפוך את המים מול הפנים שלו, אז היא מצאה פתרון מצוין ונתנה אותם לגמלים.
כשאליעזר חוזר על הסיפור באוזני המשפחה, הוא פועל בחוכמה. כשהוא מתאר איך ביקש מרבקה הַשְׁקִינִי־נָא, הוא משמיט בכוונה את כל התנאים המדויקים שהוא תכנן בראש שלו לפני כן. הוא עושה את זה כדי שהמשפחה לא תחפש הבדלים קטנים בין מה שהוא תכנן למה שקרה במציאות, ותטען שהמבחן לא עבד בצורה מושלמת. בנוסף, הוא קורא לרבקה הָעַלְמָה, שזה אומר האישה הצעירה. כשהוא התפלל אל ה' הוא השתמש במילה אחרת, אבל עכשיו הוא בוחר במילה הזו כדי למנוע ויכוחים מיותרים עם המשפחה על הגיל המדויק שלה, ולהדגיש בפניהם כמה היא חרוצה וזריזה בעבודה שלה.