קרה לכם פעם שהייתם עצובים מאוד, ופתאום משהו טוב קרה והחזיר לכם את השמחה ללב? זה בדיוק מה שקרה ליצחק. מאז שאימא שלו, שרה, נפטרה, האוהל שלה נשאר ריק וסגור מתוך כבוד. אף אחד לא חשב שיש מישהי שמתאימה להיכנס לאוהל המיוחד הזה. אבל אז רבקה מגיעה, ווַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. יצחק מכניס אותה אל האוהל כדי לבדוק האם היא באמת מתאימה להמשיך את הדרך של אימא שלו.
ברגע שרבקה נכנסה, קרה דבר מדהים. כל הנסים המיוחדים שהיו באוהל כששרה הייתה בחיים, חזרו מיד! הנר דלק מיום שישי עד ליום שישי הבא, הייתה ברכה מיוחדת בבצק שהכינו ללחם, וענן כבוד של ה' שמר על האוהל מלמעלה. אפילו דלתות האוהל נפתחו לרווחה, כדי לקבל אורחים בשמחה ולהאיר את האוהל מחדש.
כשראה יצחק עד כמה רבקה צדיקה וטובה, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה והם התחתנו. התורה מספרת לנו שמיד אחר כך וַיֶּאֱהָבֶהָ. יצחק אהב את רבקה אהבה גדולה ואמיתית. למה התורה מציינת את זה? כדי ללמד אותנו שאהבה אמיתית נבנית וצומחת דווקא אחרי החתונה, מתוך היכרות עם המעשים הטובים והמידות היפות של השני.
בזכות רבקה, סוף סוף וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. במשך שלוש שנים יצחק היה עצוב מאוד על הפטירה של אימא שלו. אבל כשהוא ראה שרבקה ממשיכה את הדרך של שרה ומתנהגת ממש כמוה, הלב שלו התמלא בנחמה. הוא הרגיש שהרוח הגדולה והטובה של אימא שלו ממשיכה לחיות בתוך הבית החדש שהוא ורבקה בונים יחד.