תארו לעצמכם שמישהו עומד מולכם ומספר לכם סיפור מדהים על שרשרת של נסים, שמוכיחים מעל לכל ספק שמשהו פשוט חייב לקרות. מה הייתם עונים לו? אחרי שאליעזר מסיים לספר למשפחה של רבקה את כל מה שקרה לו בדרך, הם מבינים שהם חייבים להגיב. אבל שימו לב מי עונה ראשון: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל. השם של לבן מופיע לפני השם של אבא שלו, בתואל. הסיבה לכך היא שלבן התנהג בחוצפה. במקום לכבד את אבא שלו ולתת לו לדבר ראשון, הוא קפץ ביהירות והתפרץ לשיחה.
המשפחה אומרת לאליעזר מֵה' יָצָא הַדָּבָר. הם מבינים שהנסים שאליעזר תיאר מראים שה' בעצמו קבע את הזיווג הזה, ושהכל תוכנן מראש בשמיים. לכן הם מוסיפים ואומרים לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. כלומר, אנחנו לא יכולים להגיד מילה רעה כדי לסרב, ואנחנו גם לא יכולים להגיד מילה טובה כדי להסכים, כי ההסכמה שלנו בכלל לא משנה כאן. ה' כבר החליט, והדבר בכלל לא תלוי בנו.
מעניין לראות שהם בחרו להגיד קודם את המילה רַע ורק אחר כך טוֹב. סדר המילים הזה מגלה לנו משהו על מה שהם הרגישו באמת: עמוק בלב הם רצו לסרב לאליעזר ולהרע לו, אבל כשהם ראו שה' מנהיג את הכל בצורה כל כך ברורה, הם הבינו שהם פשוט חייבים להסכים.