הקדמת שמו של הבן לאביו במילים וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל נובעת מחוצפתו של לבן שהתפרץ ביהירות לפני אביו, או מכך שהאב היה חלש ולכן ניהול המשא ומתן הוטל בפועל על האח הגדול. נוכח הנסים שחווה אליעזר, בני המשפחה מצהירים כי מֵה' יָצָא הַדָּבָר, ומכירים בכך שהזיווג נקבע בשמים על ידי אל עליון וללא התערבות של בחירה אנושית. מתוך חוסר אונים מול רצון זה הם מודים לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב, כלומר אין ביכולתם למצוא שום תירוץ לסרב לבקשה, ואף הסכמתם כלל אינה נדרשת. עם זאת, הקדמת המילה רַע מסגירה את רצונם הפנימי לדחות את אליעזר ולהרע לו, אך ההתערבות האלוהית הגלויה כבלה את פיהם ואילצה אותם להסכים.
בראשית, פרק כ״ד, פסוק נ׳
פרשת חיי שרה
וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְהֹוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.