תארו לעצמכם שאתם נמצאים בסופו של מסע ארוך, וממש עוד רגע אתם עומדים להגיע ליעד. רבקה מגיעה סוף סוף אל המקום שבו היא עתידה לפגוש את יצחק. פתאום, היא מבחינה באדם שהולך בשדה. הוא לא סתם עובר אורח רגיל, אלא איש שמשנה לפתע את כיוון ההליכה שלו וצועד בכוונה ישר אל עבר השיירה שלהם.
ההתנהגות הזו מסקרנת את רבקה, והיא שואלת את אליעזר מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה. המילה הַלָּזֶה מתארת אדם שנמצא במרחק, ורבקה בעצם מצביעה עליו מרחוק כדי לברר מי הוא. אליעזר עונה לה מיד: הוּא אֲדֹנִי. הוא קורא ליצחק בתואר הזה מפני שאברהם כבר העביר אליו את כל הרכוש שלו.
ברגע שרבקה מבינה שזהו יצחק, היא לוקחת את הַצָּעִיף, שהוא בגד עליון שנועד לעטוף ולכסות את פני הנשים. היא מיד מסתירה את עצמה, וַתִּתְכָּס, ומכסה את פניה. היא עושה זאת מתוך כבוד עצום שהיא מרגישה כלפי יצחק ומתוך צניעות רבה, ממש כפי שכלות נוהגות לכסות את הפנים שלהן לקראת החתונה.