בראשית, פרק כ״ד, פסוק ס״ה

רבקה מבחינה באדם הנמצא במרחק, ולכן משתמשת במילה הַלָּזֶה, ומתעניינת בזהותו משום שסטה מדרכו במכוון כדי ללכת לקראתם או בשל מראהו הרוחני והייחודי. העבד משיב לה הוּא אֲדֹנִי, תואר המבטא את הפיכתו של יצחק לאדם שלם ועצמאי עם הגעת כלתו, או את היותו הבעלים החדש של נכסי אברהם. עם קבלת התשובה היא לוקחת הַצָּעִיף, בגד עליון המיועד להסתרת הפנים, ומבצעת בעצמה את פעולת העיטוף, כפי שמלמדת המילה וַתִּתְכָּס. התכסות זו מבטאת יראת כבוד כלפי יצחק, גינוני צניעות הראויים לחברת אצילים, ואקט סמלי של כלה המכסה את פניה לקראת חתנה.