בראשית, פרק כ״ד, פסוק כ״ה

יצא לכם פעם לבקש ממישהו עזרה קטנה, והוא מיוזמתו נתן לכם הרבה יותר ממה שציפיתם? זה בדיוק מה שקורה כשהעבד העייף פוגש את רבקה. היא לא מסתפקת רק בתשובה קצרה לשאלות שלו, אלא מציעה לו ברוחב לב שפע של דברים שהוא בכלל לא ביקש. שימו לב שהיא חוזרת שוב ושוב על המילה גַּם. היא עושה את זה כדי להדגיש כמה שפע היא רוצה לתת לו ולאנשים שאיתו. רבקה דואגת קודם כל לגמלים ומציעה להם תֶּבֶן, שהוא קש למאכל, וגם מִסְפּוֹא, שהוא תבואה טובה ומשביעה כמו שעורה. למה היא מזכירה את האוכל של החיות לפני שהיא מדברת על בני האדם? כי רבקה היא טובת לב ורחמנית, והיא מקיימת כלל חשוב מאוד: קודם כל צריך להאכיל את בעלי החיים, ורק אחר כך לדאוג לעצמנו. רק אחרי שהיא מבטיחה שלחיות יהיה מה לאכול, היא מציעה לעבד ולאנשיו מָקוֹם לָלוּן, כדי שגם הם וגם הגמלים שלהם יוכלו לישון ולנוח מהדרך הארוכה.