קרה לכם פעם שקיבלתם הפתעה ממש משמחת, והייתם חייבים לרוץ מהר הביתה כדי לספר עליה למישהו? זה בדיוק מה שקרה לרבקה אחרי המפגש המפתיע ליד הבאר. היא הייתה כל כך מלאת שמחה, עד שהיא ממש רצה הביתה. היא לא רצה סתם, אלא מיהרה במיוחד כדי לשתף את המשפחה שלה בכל מה שקרה.
לאן בדיוק היא רצה? התורה מספרת שהיא פנתה לְבֵית אִמָּהּ. למה דווקא לאמא שלה ולא לאבא שלה? באותם ימים, לנשים היה אוהל משלהן שבו הן ישבו ועבדו. חוץ מזה, זה הכי טבעי שילדה שרוצה לשתף בחוויות מרגשות או בסודות, תרוץ קודם כל אל אמא שלה כדי לספר לה.
כשרבקה הגיעה, היא סיפרה להם את כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כלומר, היא לא חזרה על כל מילה ומילה בדיוק, אלא סיפרה את העיקר ואת רוח הדברים. היא שיתפה אותם בכך שהאיש הזר הודה ל-ה׳ על כך שהוביל אותו בדיוק למשפחה של אברהם. ברגע שהמשפחה שמעה את זה, הם הבינו מיד שמדובר בקרוב משפחה, וזה מה שגרם לאח שלה, לבן, לצאת החוצה ולהזמין את האיש פנימה.