תארו לעצמכם שאתם צריכים לחפש את האדם הכי מיוחד, עדין וטוב לב לתפקיד חשוב מאוד. איך תדעו שזה באמת הוא? כשאליעזר עומד ליד הבאר ומתפלל לה׳ שיעזור לו למצוא אישה ראויה ליצחק, פתאום מופיעה רבקה. המילה וְהַנַּעֲרָ נכתבת בתורה קצת אחרת מהרגיל, בלי האות ה' בסוף, כדי לרמוז לנו על הגיל שלה: היא כבר לא ילדה קטנה, אבל עדיין צעירה. התורה מספרת שהיא הייתה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, וזה אומר שהיא לא רק הייתה יפה מבחוץ, אלא בעיקר מבפנים. היה לה חן מיוחד, אצילות ומידות טובות שהתאימו בדיוק לאדם צדיק וקדוש כמו יצחק.
כדי להראות כמה היא מיוחדת, התורה אומרת שאִישׁ לֹא יְדָעָהּ. באותם ימים, בנות המקום היו רגילות להסתובב ולפטפט עם הרועים, אבל רבקה הייתה שונה. היא הייתה מאוד צנועה, התרחקה מחברת הבנים ושמרה על התנהגות עדינה ומכובדת. עצם זה שהיא בכלל יצאה לבאר באותו יום היה ממש השגחה של ה׳ כדי שאליעזר יפגוש אותה.
כשהיא מגיעה למים, כתוב וַתֵּרֶד הָעַיְנָה. רבקה ירדה ממש עד למעיין עצמו כדי להביא מים נקיים וטובים לביתה. היא עשתה את זה בצניעות ובזריזות, בלי לעצור ולשחק עם שאר הבנות ששאבו מים. וכאן קורה דבר מופלא, התורה אומרת וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ ולא כותבת שהיא שאבה את המים בעצמה, כי קרה לה נס והמים פשוט עלו לקראתה לבד. הנס הזה הראה עד כמה היא צדקת. מיד לאחר מכן, המילה וַתָּעַל מתארת איך היא פשוט הסתובבה ועלתה בחזרה למעלה בזריזות, מוכנה להמשיך בדרכה.