חשבתם פעם איך נפרדים ממישהו אהוב שיוצא למסע ארוך ורחוק? כשמגיע הרגע של רבקה לעזוב את בית משפחתה, הם לא מסתפקים באמירת שלום בפתח הדלת. המילה וַיְשַׁלְּחוּ מלמדת אותנו שהם נתנו לה רשות לצאת לדרך, וגם ארגנו לה ליווי של כבוד. תארו לעצמכם המון רב של אנשים הולכים יחד: הנשים והנערות ליוו את רבקה, ואנשי העיר והזקנים ליוו את העבד.
התורה קוראת לרבקה אֲחֹתָם בלשון רבים, למרות שאנחנו מכירים רק את אחיה לבן. הסיבה לכך היא שבתנ"ך המילה אח או אחות מתארת גם קרובי משפחה באופן כללי, והשימוש במילה הזו מראה עד כמה המשפחה אהבה את רבקה והרגישה קרובה אליה.
אל המסע המרגש הזה מצטרפת גם דמות מיוחדת שנקראת וְאֶת מֵנִקְתָּהּ. זוהי האומנת שגידלה את רבקה מאז שהייתה תינוקת קטנה. כמובן שרבקה כבר נערה בוגרת שיודעת לשאוב מים בעצמה, אבל בימי קדם, מטפלות של משפחות עשירות לא עזבו כשהילדים גדלו. הן נשארו איתם לתמיד מתוך אהבה גדולה, חברות וקשר נפשי עמוק. התורה מזכירה רק את המינקת, למרות שיצאו עם רבקה עוד נערות, משום שהיא הייתה המכובדת והחשובה מכולן במעמד הפרידה הזה.