בראשית, פרק כ״ד, פסוק ל״ט

בשחזור שיחתו עם אברהם, אליעזר מציין וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי, תוך שימוש במילה אֻלַי המבטאת תקווה ולא חשש. בחירה לשונית זו, יחד עם כתיבת המילה ללא האות וי"ו כך שניתן לקרוא אותה "אֵלַי", חושפת את רצונו הכמוס שהאישה תסרב ואברהם ישיא את יצחק לבתו של אליעזר. אברהם דחה את הרעיון משום שאין זה ראוי שמשפחתו המבורכת תתחתן עם צאצאי כנען. אליעזר משתף זאת כעת כתכסיס דיפלומטי שנועד להוכיח את אמינותו ולגרום למשפחת רבקה להסכים מיד, או משום שרק עתה זכה להכרה כמבורך וקיבל אומץ לפרש את כוונותיו. אף על פי כן, ברמת הפשט החסרת האות היא גיוון סגנוני טבעי, ואליעזר פשוט מציג סיפור משכנע המבהיר כי ה' מכוון את המהלך כולו.