בראשית, פרק כ״ד, פסוק ט׳

לקראת היציאה למציאת אישה ליצחק, וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת־יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אברהם ואוחז בברית המילה שלו כחפץ קדוש, פעולה המעניקה תוקף הלכתי לשבועה גם ללא הזכרת שם ה'. כאשר העבד וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, הוא מתחייב למכלול התנאים שהציב אברהם כאחד: הימנעות מלקיחת אישה כנענית, הבאת אישה ממולדתו רק אם תסכים לכך מרצונה, ואיסור מוחלט להשיב את יצחק לשם. אברהם דרש התחייבות כה מוקפדת משום שהעבד קיווה להשיא ליצחק את בתו, אך נדחה מאחר שמוצאו הכנעני נושא עמו תודעת קורבנות וייאוש המנוגדת לרוח התורה. הפירוט המדוקדק של המעמד מלמד על חוכמתו של אברהם שצפה את הסכנות העתידיות, ונועד להורות לדורות הבאים על הזהירות וההשגחה היתרה הנדרשות בבחירת זיווג ראוי.