בתגובה לניסיון המשפחה לעכב את הפרידה, עבד אברהם דורש אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי, כלומר אל תגרמו לי להחמיץ את הזמן המיועד מרצון וללא סיבה מוצדקת. הוא כורך את גורלו עם גורל הנערה ומבהיר שאין בכוונתו לעזוב בלעדיה, ולכן כל עיכוב שלה מעכב גם אותו לשווא. העבד מנמק את דחיפות יציאתו בכך שוַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי, שכן הצלחה אלוהית מהירה של שליחות אינה סובלת דיחוי, וכל המתנה תהווה התערבות מסוכנת בלוח הזמנים שנקבע משמיים. לבסוף הוא פוסק שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי, כדי לשלול פשרה של מגורים בקרבת המשפחה ולהבהיר שהמסע חזרה ייעשה בדרך הטבע, ללא נס של הגעה מהירה כפי שחווה בהלוך, ועל כן עליו לצאת לדרך מיד.
בראשית, פרק כ״ד, פסוק נ״ו
פרשת חיי שרה
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.