בראשית, פרק כ״ד, פסוק ב׳

אברהם מפקיד את משימת מציאת האישה ליצחק בידי משרתו הבכיר והנאמן, אותו הוא מכנה זְקַן בֵּיתוֹ, אדם חכם שגדל בביתו ושגילו המופלג מבטיח התנהלות צנועה בשליחות רגישה זו. המשרת הוא גם הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, כלומר מנהל המשק השולט ביצרו ובתאוות הממון שלו, ולכן מובטח שלא יקבל שוחד או יפעל ממניעים אישיים. כדי להבטיח את נאמנותו, אברהם משביע אותו ואומר שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. פעולה זו מסמלת את שעבודו המוחלט של העבד לאדוניו, וכן מאפשרת לו לאחוז בחפץ של קדושה לשם השבועה, הלוא היא ברית המילה של אברהם. שבועה דווקא על אות הברית, המסמלת את טוהר המשפחה, מתאימה במיוחד לאזהרת העבד שלא לקחת אישה מבנות הכנענים.