בראשית, פרק כ״ד, פסוק ס״ג

לקראת שקיעת השמש, לִפְנוֹת עָרֶב, יצא יצחק למרחב הפתוח כדי להירגע מטרדות היום, לפקח על נטיעותיו, או למצוא מקום שקט ומבודד לשפוך את שיחו בתפילה לה'. בעודו שם, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא שיירה מתקרבת, אך בשל המרחק הרב, צניעותו או דבקותו העצומה בתפילה, הוא הבחין רק בדמויות הגדולות של הבהמות, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. יצחק לא ציפה לשובה המהיר של משלחתו, אך יציאתו לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה התגלתה כשעת רצון שבה תפילתו לזיווג נענתה באופן מיידי.