עדותם של רועי נבל על אנשי דוד מציגה התנהגות מופתית שיצרה חובה ברורה להשיב להם טובה, שכן וְהָאֲנָשִׁים טֹבִים לָנוּ מְאֹד. הטבה זו מתבטאת בהימנעות מוחלטת מכל פגיעה, כאשר הרועים מצהירים וְלֹא הָכְלַמְנוּ, כלומר הם לא ספגו מאנשי דוד שום בושה, עלבון או נזק מילולי. כמו כן, לא נגרם להם שום נזק ממוני ולא חסר להם דבר, כמשמעות המילה פָקַדְנוּ. אמינות מוחלטת זו בלטה במיוחד בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה, בזמנים שבהם הצאן כבר נאספו לגדרות והרועים נותרו לבדם ללא צורך בשמירה, וגם אז לא ניצלו אנשי דוד את המצב כדי לפגוע בהם בדיבור או בממון.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ט״ו
וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים טֹבִ֥ים לָ֖נוּ מְאֹ֑ד וְלֹ֤א הׇכְלַ֙מְנוּ֙ וְלֹֽא־פָקַ֣דְנֽוּ מְא֔וּמָה כׇּל־יְמֵי֙ הִתְהַלַּ֣כְנוּ אִתָּ֔ם בִּֽהְיוֹתֵ֖נוּ בַּשָּׂדֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.