אביגיל מגישה לדוד הַבְּרָכָה, כלומר מתנה, במטרה לשכנעו להילחם את מלחמות ה' ולהימנע ממסע נקמה אישי ושפיכות דמים. הפועל הֵבִיא נכתב בלשון זכר כדי לרמוז שהמנחה נקנתה מכספו של נבל, או כדי להדגיש את יוזמתה הבלעדית של אביגיל. מתוך כבוד רב, היא מבקשת שהמתנה וְנִתְּנָה - במשמעות של תינתן - לנערים ההולכים בְּרַגְלֵי אֲדֹנִי בעקבותיו, ולא לדוד עצמו. צעד זה נועד לפצות את הנערים על מה שנבל מנע מהם, וכן משום שהמתנה נחשבת קטנה מדי למעמדו הרם של דוד. בנוסף, הענקת המנחה לנערים בלבד נועדה למנוע מראית עין של חיזור וחוסר צניעות, במיוחד לאור רמיזתה על מותו הקרב של בעלה.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק כ״ז
וְעַתָּה֙ הַבְּרָכָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא שִׁפְחָתְךָ֖ לַֽאדֹנִ֑י וְנִתְּנָה֙ לַנְּעָרִ֔ים הַמִּֽתְהַלְּכִ֖ים בְּרַגְלֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.