תארו לעצמכם אדם מבוגר, שר צבא חזק וחשוב, שפתאום מבין שהוא בצרות גדולות ומחפש מקום מסתור בטוח. זה בדיוק מה שקרה ליואב. יואב הבין שהמלך שלמה עומד להעניש אותו, כי הוא עזר לאנשים שמרדו במלכות. מתוך פחד, יואב ברח אל אוהל ה' ונעמד אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. הוא החזיק בפינות של המזבח וקיווה שזה יציל אותו, כי הוא חשב שבמקום קדוש כל כך לא יעשו לו כלום. אבל יואב טעה בחוקים. המזבח יכול להגן רק על מי שפגע במישהו בטעות, ולא על מי שעשה דברים רעים בכוונה או מרד במלך.
כשהמלך שלמה שמע איפה יואב מתחבא, הוא שלח את בניהו וציווה עליו: לֵךְ פְּגַע־בּוֹ, כלומר, לך ותעניש אותו על המעשים החמורים שלו. בניהו הגיע למזבח, אבל הוא לא רצה לבצע את המשימה מיד. הוא ניסה לשכנע את יואב לצאת החוצה. למה? כי בניהו היה אמור לקבל את התפקיד של יואב ולשמש כשר הצבא החדש, והוא לא רצה שאנשים יחשבו שהוא פוגע ביואב רק כדי לקחת לו את העבודה. הוא קיווה שיואב יבוא אל המלך ויבקש סליחה.
אבל יואב סירב לצאת והחליט להישאר שם. הייתה לו סיבה משפחתית חשובה: הוא ידע שאם יענישו אותו כמי שמרד במלך, הרכוש שלו יילקח לקופת המלך ולא יעבור לילדים שלו, והוא גם לא יזכה לקבורה מכובדת. לכן הוא התעקש להישאר שם ולסיים את חייו בצורה שתבטיח שהמשפחה שלו לא תיפגע. המלך שלמה הסכים לבקשה הזו והבטיח שילדיו של יואב יקבלו את הרכוש ושיואב ייקבר כראוי. יחד עם זאת, המלך הורה לבניהו להשלים את המשימה, כדי להעניש את יואב על מעשים חמורים שעשה בעבר ולנקות את שם המשפחה של המלך מאשמה. כך שלמה הראה לכולם שהצדק נעשה, גם אם זה קורה במקום הקדוש ביותר.