יצא לכם פעם לתהות מה מלך צודק עושה כשמישהו שעשה מעשים חמורים מנסה להסתתר במקום קדוש? יואב, שהיה שר צבא, סירב לצאת מאוהל ה' וקיווה שהמקום ישמור עליו. בניהו היסס לפעול בתוך מקום כזה, אבל המלך שלמה נותן לו פקודה ברורה: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר. כלומר, שלמה אומר לבניהו להעניש את יואב ממש שם, במקום שבו בחר להישאר, כי המזבח לא יכול לתת מחסה למי שפגע באחרים בכוונה.
למרות העונש, שלמה מצווה וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ. הוא דואג שיואב יקבל קבורה מכובדת שמתאימה לשר צבא גדול. מכיוון שבניהו היה כהן ואסור היה לו להתקרב למתים, הכוונה היא לא שהוא יקבור אותו בעצמו, אלא שייתן הוראה לאנשים אחרים לדאוג לכך מיד.
כדי להרגיע את המצפון של בניהו, שלמה מוסיף את המילים וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם. הוא מזכיר שיואב פגע בעבר באנשים חפים מפשע בלי שאף אחד ראה, ולכן בית משפט רגיל לא יכול היה לשפוט אותו. כעת, התפקיד לעשות צדק עובר אל המלך. ברגע שהצדק נעשה, המלך מנקה את משפחת המלוכה מאשמה ומתקן את מה שקרה בעבר.