תשובתו של נבל לשליחי דוד מנוסחת כשאלה רטורית המביעה סירוב מוחלט וזלזול. הוא תמה כיצד ייתכן שייקח אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי, המציינים את המצרכים היקרים במדבר או את כלל המאפים והמשקאות, וְאֵת טִבְחָתִי, שהוא הבשר שזבח והתבשילים שהכין לסעודה. את כל המזון הזה הוא ייעד לְגֹזְזָי, פועליו העובדים בגזיזת הצאן, ומסירתו לאחרים תותיר אותם רעבים. נבל מתנכר לשליחים ומכנה אותם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה, כדי להבהיר שלא ייתן דבר לזרים שאינו מכיר את מוצאם. בעמדת פנים זו הוא מתעלם לחלוטין מהחובה המוסרית שהייתה לו כלפיהם על שהגנו על צאנו, ופוטר את בקשתם כדרישת חינם חוצפנית.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק י״א
וְלָקַחְתִּ֤י אֶת־לַחְמִי֙ וְאֶת־מֵימַ֔י וְאֵת֙ טִבְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר טָבַ֖חְתִּי לְגֹֽזְזָ֑י וְנָֽתַתִּי֙ לַאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אֵ֥י מִזֶּ֖ה הֵֽמָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.