כמנהג של הכנעה משתחווית אביגיל ארצה אצל רגלי דוד, ותפול על רגליו. היא מכריזה בי אני אדני העון ולוקחת על עצמה את האשמה, כפעולת פיוס מחושבת שנועדה להרגיע את כעסו העז ולאפשר לה להסביר את האמת בהמשך. ייתכן גם שהיא אכן רואה בעצמה אחראית עקיפה למתרחש מתוקף מעמדה כעקרת הבית, או שהיא מבקשת זכות טיעון מכיוון שהעונש והחורבן המתוכננים ייפלו גם עליה. מתוך קבלת אחריות זו היא מבקשת רשות להתחנן, ותדבר נא אמתך באזניך, ומדגישה את הצורך בשיחה ישירה ופנים אל פנים ללא שליחים כדי שדוד יבין לעומק את כוונתה, ושמע את דברי אמתך.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק כ״ד
וַתִּפֹּל֙ עַל־רַגְלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר בִּֽי־אֲנִ֥י אֲדֹנִ֖י הֶעָוֺ֑ן וּֽתְדַבֶּר־נָ֤א אֲמָֽתְךָ֙ בְּאׇזְנֶ֔יךָ וּשְׁמַ֕ע אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲמָתֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.