אביגיל מסיטה את מבטו של דוד ממצבו כנרדף אל עבר ייעודו המובטח, כדי לשכנעו להימנע משפיכות דמים. היא מזכירה את הבטחת ה' לעשות לו אֶת הַטּוֹבָה ולמנות אותו לְנָגִיד, כלומר למלך על ישראל. מאחר שהזמן שעליו נאמר וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה, שבו ימלוך בפועל, טרם הגיע, דוד אינו רשאי לדון כעת את נבל כמורד במלכות. יתרה מכך, עשיית דין עצמי תעניק לשאול הצדקה חוקית לרדוף אחריו. לבסוף, פגיעה באדם שסירב להעניק לו מזון תותיר בו כתם מוסרי, ותמנע ממנו לשפוט בצדק מקרים דומים כאשר יישב על כס המלכות.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ל׳
וְהָיָ֗ה כִּֽי־יַעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֶת־הַטּוֹבָ֖ה עָלֶ֑יךָ וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.