שהייתו של דוד בַּמִּדְבָּר הביאה אותו ואת אנשיו למצוקה קיומית ולרעב כבד, שאילצו אותו לחרוג מהרגלו ולבקש עזרה. כאשר שמע כִּי גֹזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ, הוא זיהה הזדמנות לפנות אליו דווקא בעיתוי חגיגי זה של שפע, מתוך תקווה שנבל יהיה במצב רוח טוב ויעניק להם מזון בנדיבות. פנייה זו לא הייתה בקשת נדבה בלבד, אלא נשענה על ציפייה להכרת הטוב. בניגוד למקובל באזורי ההפקר, אנשיו של דוד נמנעו מלגזול את רועי נבל, ואף שימשו להם כחומת מגן שהצילה את הצאן מפני שודדים וחיות רעות.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ד׳
וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִ֖ד בַּמִּדְבָּ֑ר כִּי־גֹזֵ֥ז נָבָ֖ל אֶת־צֹאנֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.