שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ג׳

פער עצום קיים בין בני הזוג, כאשר שם הָאִישׁ נָבָל משמש ככל הנראה כינוי גנאי על שום קמצנותו ומידותיו הרעות, לעומת שם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל המרמז על שמחה ונדיבות. האישה מתוארת כטוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר, כלומר ניחנה בשלמות כפולה של חוכמה פנימית ויופי חיצוני, בעוד שבעלה היה אדם קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים, עקשן ואכזר שמעשיו הרעים נבעו מאטימות מוחלטת. המילה כָלִבִּי מעידה כי הוא היה מצאצאי כלב בן יפונה, ייחוס שגרם לדוד לסמוך עליו, אך במקביל רומזת לטבעו הקמצני כשל כלב ולכך שמעשיו שיקפו במדויק את ליבו המושחת.