שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ז׳

שליחיו של דוד פונים אל נבל הכרמלי ומבקשים תגמול על כך ששימשו כוח מגן עבור רועיו במדבר. הם מדגישים כי לֹא הֶכְלַמְנ֗וּם, כלומר הם נמנעו מלהציק לרועים או לגנוב מהם דבר שיגרום להם בושה, ואף סייעו להם כשהזדקקו לכך. יתרה מזאת, אנשי דוד פעלו באופן אקטיבי והגנו על העדרים מפני שודדים וחיות טרף, כך שוְלֹֽא־נִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה ודבר לא חסר מן הצאן כׇּל־יְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽל, לאורך כל התקופה שבה שהו יחד. לאור חלקם המרכזי בשמירת הצאן, הם מציינים וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖ים לָ֑ךְ, ודורשים להשתתף בסעודת הגז כפי שראוי למי שנחשבים לחלק בלתי נפרד מצוות הרועים.