יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק ל״ו

העונש הכבד שיוטל על האומה בא בעקבות בגידתה ופשעיה הפומביים, יַ֣עַן הִשָּׁפֵ֤ךְ נְחֻשְׁתֵּךְ֙. דימוי זה מתאר את חשיפת שפלותה כתחתית של סיר שתבשילו נשפך או כזרימה עזה של תאוות זנות, ויש המפרשים זאת כשפיכת ארס הנחש והכישוף שבתוכה. ביזיון זה מודגש בכפל הלשון וַתִּגָּלֶ֣ה עֶרְוָתֵ֔ךְ, שנעשה בְּתַזְנוּתַ֖יִךְ עַל־מְאַֽהֲבָ֑יִךְ, שהם העמים שאליהם התחברה בקביעות מתוך אהבה, וְעַל֙ כׇּל־גִּלּוּלֵ֣י תוֹעֲבוֹתַ֔יִךְ, המייצגים הפקרות מוחלטת עם אלילים המאוסים כגללי צואה. שיא האשמה הוא על שחיטת הילדים ושריפתם לאלילים, וְכִדְמֵ֣י בָנַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תְּ לָהֶֽם. בגלל עוון זה, וכשם שהאומה שפכה את דם בניה בריבוי ולא חמלה עליהם, כך ה' יעניש אותה פומבית במידה כנגד מידה ולא יחמול על דמה.