האומה הישראלית בשעותיה החשוכות בגלות מצרים נמשלת לתינוקת רכה שנזנחה עם לידתה. ה' משגיח על העם מקרוב, וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, ורואה את האומה מִתְבּוֹסֶסֶת, כלומר רמוסה ומתגוללת בטיט עבודת הפרך ובדם פצעיה, בְּדָמָיִךְ. מתוך מציאות קשה זו מבטיח להם ה' בְּדָמַיִךְ חֲיִי, הבטחה לעתיד שלמרות התנאים הבלתי אפשריים הם לא ימותו אלא יחיו ויהפכו לעם. ההבטחה נכפלת, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, כדי לטעת בעם ביטחון ולסלק את הפחד, וכן כדי לרמוז שיגאלו מן השעבוד בזכות דם קורבן הפסח ודם ברית המילה.
יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק ו׳
וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.